שלום רב,
אני נשואה מזה מספר חודשים, ומתחילת הנישואים אני כל הזמן דואגת שחס וחלילה יקרה משהו לבעלי. מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי דואגת מאוד לאנשים הקרובים לי (בעיקר בתקופת האינתיפאדה), אך מעולם לא חשבתי שזו התנהגות חריגה, עד שחברה שלי סיפרה לי על אימה שהיא כזו ושהיא דואגת לה, והבנתי שהיא מקבלת את זה באופן מוזר, כאילו זה לא ברור מאליו.
מאז החתונה הדאגות רק הולכות וגוברות. אני כל הזמן חוששת שמשהו רע יקרה חס וחלילה ואני לא רואה את עצמי מצליחה להתמודד עם דבר כזה. אני מתפללת לקב"ה ואאומרת לו כל הזמן שזה יהיה נסיון שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד בו. עם זה אני מרגישה שהמצב הרוחני שלי בכלל לא טוב, מה שימנע מהקב"ה לקבל את תפילותיי.
לאחר שלא יכולתי להתגבר, שיתפתי את בעלי בחרדות, והוא נבהל מאוד. הוא שכנע אותי שאסור, פשוט אסור לי לחשוב על זה כי אלה דברים שלא בשליטתנו והמחשבות רק גורמות לנזק נוראי.
אני מאוד מנסה להקשיב לעצתו, ובאמת המצב הולך ומשתפר, אך אני מרגישה תחושה משונה ובלתי הגיונית למעשה - שההימנעות מהמחשבות מהווה בריחה ולא התמודדות, אך למעשה איך אפשר באמת להתמודד? הרי לאף אחד אין תעודת ביטוח על החיים...
אני מרגישה חנוקה, מפוחדת וחסרת אונים.
כיצד אוכל להתגבר על כל התחושות הללו?
(אציין רק שאני מאוד מסוייגת מלקבל טיפול כי קיבלתי בעבר טיפול פסיכותראפי בנושא אחר והיה לי קשה מאוד, הרגשתי חדירה גדולה לפרטיות).
תודה מראש.
סיגל
תשובה
שלום לך
אני מצטערת שאין לך נסיון טוב עם טיפול פסיכולוגי כי נראה לי שהוא יכול אולי לעזור לך.
נכון שהעולם מלא סכנות ואסונות המעוררים בהחלט חרדה לעצמנו ולקרובים לנו.
מצד שני אם נעסוק במה יכול להיות - הרי שלא נוכל לתפקד ותהיה ירידה משמעותית באיכות חיינו.
לכן הנפש שלנו בנויה עם מנגנוני הגנה כמו הדחקה.
מנגנון זה אמור לפעול באופן לא מודע - דהיינו אוטומטית. כשהמנגנון לא עובד דיו נשאלת השאלה למה?
פה כבר נכנס המטפל המדבר איתך עליך באופן ספציפי.
לגבי עבודת ה': אכן כשאדם כ"כ חרד הוא לא בנוי לעבודת ה'והנה סיבה נוספת לעבוד על העניין.
הרבה הצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.