אשתדל לבאר דברי בקצרה, למען תבינו אותי כראוי.
אני בת 23, סטודנטית בבר אילן, אם אשכח ממידת הגאווה, ראוי לציין שאני בחורה משכילה, ומקובלת בחברה.
אך למרות כל המעלות שלי, יש לי חוסר ביטחון קשה. אנשים שיכירו אותי לעולם לא יגדירו אותי כך, מפני שאני מאוד זורמת וחברותית, ואפילו בוויכוחים למשל, ידי בדר"כ על העליונה.
אך תמיד יש לי חוסר ביטחון פנימי שאני חושבת שהוא נובע מהפחד של "מה אחרים חושבים עלי". תמיד חשוב לי שיאהבו אותי, ואני כבר לא הגיונית לפעמים. כל דבר שאני עושה ישר אני מנסה להכניס את עצמי לנעליים של האחר לנסות לראות איך זה נראה, ואם זה נראה לי התנהגות מטומטמת, סלחו לי, (למרות שזה יכול להיות התנהגות טבעית ביותר, אבל סתם חסרת טאקט לאותו הרגע) אני נלחצת ומרגישה רע עם זה.
דבר זה גורם לי להרגיש כמובן לא טוב עם עצמי, וכשאני בסביבה של בנות "מוצלחות" אני עוד יותר נהיית חסרת בטחון. ומתוך כך, אני לא מסוגלת באמת לאהוב בחורים בגלל שאיני אוהבת את עצמי עדין. ולא רואה את עצמי כאישה בגלל חוסר הבטחון הזה.
כמו כן, אינני יודעת אם גם הדבר הזה הוא השלכה של חוסר הבטחון, אני מאוד פרנואידית. לדוג' , אני צריכה לכתוב כאן את כתובת המייל שלי, אז ישר אני חושבת שבטח אנשים יכולים לראות את זה, ובנות שאני מכירה איכשהו יגיעו לזה (שהרי מחשבות אלה לא הגיוניות בעליל!)
אני מניחה שתענו לי שאני צריכה למצוא פסיכו' בסביבתי, אך אשמח אם תוכלו גם לנסות לומר כמה דברים שיעזרו. בכל אופן, ניסיתי להרחיב כמה שאפשר
תשובה
שלום רב,
אכן כדאי לפנות לטיפול, ולאו דווקא ממושך, היות וזו עבודה רגישה לברר ממה נובע חוסר הבטחון, למה הוא קשור ומהם דרכי ההתמודדות שמתאימים לך.
בכל מקרה הפער בין יכולת והישגים ותחושה פנימית הוא קיים אצל רבים, לעתים הבעייה היא יותר בסיסית, ולעתים היא שלב התפתחותי לפני הבשלה והתחזקות בגיל הבוגר יותר. עצם המודעות שלך לפער והרצון לשנות ולשפר הוא חשוב. כדאי שתנסי יעוץ או טיפול קצר מועד.
בהצלחה.