שלום. יש לי הרהורים לעצמי והייתי שמחה אם משהו היה יכול להסיר קצת את הערפל :
אני לא נשואה ומחפשת לעשות דברים עם משמעות אבל לפעמים אני מרגישה שכשמדברים איתי על מילים גדולות כמו:" היעוד שלך" זה לא נותן לי שום תשובה. ולפעמים זה מדכא אותי כי אני חושבת: אוקיי, אז עזרתי להורי ועזרתי למשפחתי ועכשיו- מה? מה אני צריכה לעשות כדי להרגיש שאני עושה והחיים לא מתקדמים ככה סתם? התחושה הזו עושה לי רע ואני מרגישה שהזמן עובר ואפילו אם אני עוזרת למשפחה - כשאני עם עצמי- רע לי ומשעמם לי. אולי אני צריכה לעשות דברים בחוץ? אולי זה פשוט כי אני לא נשואה עדיין?(אני בת 27) אולי מציאת חברה של אנשים בדרך כל שהיא תעזור לי?
תשובה
שלום רב,
ההתרשמות היא שאת קושרת בין הצורך לעשות דברים עם משמעות להיותך לא נשואה. נכון שמסגרת נישואין היא ממלאת הן בתוכן והן בעיסוק ובמעשה, אך הצורך לעשות דברים עם משמעות הוא מהותי, וכל אחד שואל עצמו מדי פעם מהם הדברים המשמעותיים בשבילו.
נראה שהיותך לא נשואה יוצר אצלך תחושת תיסכול וריקנות. כדאי להפריד ולהבחין בין רצונך להינשא, והדרך בה את מחפשת משמעות. כדאי להתייעץ עם אנשים, חברות בני משפחה וכ'ד כדי שתוכלי לברר לעצמך מה לעשות, אם כי התשובה נמצאת אצלך מבפנים.
אגב, בכל שלב בחיים לפני שינוי קיימת תחושה כזו, ואם היא זמנית היא חלק מההתפתחות הטבעית.
בהצלחה.