חברות

שלום רב. בת 30, נשואה (באושר וסיפוק גדול + שני ילדים).

מספר שנים מטריד אותי נושא החברות- עד שלפעמים אני מרגישה ממש "תיכוניסטית".

אציין שמעולם לא הייתי בעברי מרכז העיניינים אלא היו לי 2-3 חברות טובות ודי היה לי בזה. לאחר נישואי התנתק הקשר, אני גרה בשכונה צעירה, עובדת עם צוות צעיר ולכאורה אינני רואה בעיה למצוא חברות, אך זה לא מסתדר. אני מזמינה ידידות לארוחות- ולא תמיד מוזמנת חזרה, כנ''ל לגבי הצעות לצאת עם הילדים וכו'. לפעמים אני פוחדת אפילו שחוסר הצלחתי בעניין ישליך גם על בתי הבכורה .

עד כמה זה אמור להטרידני? בעלי הוא חברי הטוב ביותר, אך אני מעונינת גם בחברה טובה, ומשום מה קשה לי למצוא. האם זה ילדותי ועלי להסתפק בנמצא? תודה

תשובה

שלום רב לך.

חברים הם נדבך חשוב בחיינו, וחשוב לטפח קשרים מעבר למשפחה הגרעינית.

מעבר לעובדה שציינת ש"לא הולך" לך בתחום הזה, חשוב שתחשיבי עם עצמך מדוע.

האם את יוצרת אוירה נעימה סביבך?

האם את בוחרת להזמין אנשים נעימים, דומים לך מבחינת מקומם בחיים/ תחןמי עניין וכד.?

על מנת להבין מה המקום שחוסם אותך נדרשת עבודה עם עצמך, עם בן זוגך או עם כל אדם שיש לך קשר אמיתי איתו על מנת לעשות מעין סיעור מוחין ולקבל משוב שיעזור לך להמשיך הלאה.

בהצלחה

נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.