יש לי חברה עם הפרעות אכילה קשות וגם דיכאון לא פשוט. אנחנו בנות 17, והחברה שלי בטיפול כבר זמן רב (היא חולה כבר שלוש שנים). היא אושפזה, שוחררה בטענה שאין מה לעשות איתה, והיא עדיין בטיפול עם שלל פסיכולוגים ודיאטנים, אך לצערי המצב לא משתפר, ובגלל הזמן הרב שהיא חולה זה רק נהיה יותר גרוע.
אנחנו חברות טובות ואני אוהבת אותה מאוד. הבעיה היא כזאת: גם אני הייתי בדיכאון כמעט שנה, וזאת הייתה תקופה שבה תמכנו אחת בשנייה מאוד. עכשיו אני כבר במצב הרבה יותר טוב, אך היא באותו המקום. אני רוצה מאוד לתמוך בה, אבל קשה לי כי לפעמים זה טריגר עצום. מה אפשר לעשות? איך אפשר להיות שם בשבילה בלי לשקוע ביאוש, במיוחד שזה נראה שהיא תישאר במצב הזה עוד זמן רב? ובכלל, יש עוד משהו שאני יכולה לעזור לה בו חוץ מלהקשיב לה ולאהוב אותה?
תשובה
שלום לך
את נשמעת חברה טובה ונאמנה אך עלייך תחילה להיות חברה של עצמך ולעשות מה שטוב לך.
מצד שני ברור שעדיף שלא לנטוש אותה בזמנים אלו.
לכן הייתי מציעה לך להגדיל את מספר החברות שקשורות אליה. למעט להיות איתה לבד ולנסות שעוד משהי, מתאימה כמובן, תתלווה אלייך.
תמיכה היא להיות שם ולעודד אותה להמשיך לקבל טיפול.
בברכה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה