שלום וברכה, אני בחורה כבת 27,שטרם זכיתי להנשא,מעבר לאתגר שבחיפוש בן זוג,הצטרף לחיי אתגר נוסף, פוטרתי מעבודתי וכעת אני החיפוש אחר מקום חדש לבטא את כישוריי.
בחמש שנים האחרונות התגוררתי בבית עם הורי בתקווה שאני אתחתן ויקים בית משלי..מאחר ועיניין החתונה מתמההמה..חיי מלווים בקונפליקט סביב המגורים,קונפליקט זה מתעצם לאחר כמה שבועות בטלה בבית .
מצד אחד אני רוצה לגור בדירה ולחיות חיים עצמאים. המגורים בבית מלווים בלא מעט מריבות ודרישות מצד הוריי ואני מרגישה שדרישות אלו, אינם מסייעם לי בפיתוח אישיות עצמאית, וחוסמים בפני אפשריות לחיפוש עצמי.(מאחר ואני נטקלת בלא מעט ביקורתיות)
ועם זאת מאחר ואני מרגישה ששהותי בבית משמעותית להוריי, עזיבתי את הבית יתפרש כנטישה וכניתוק מהמשפחה, ובמקרה הנ"ל יתלו לתהליך עזיבת הבית רגשות אשם לא פשוטים בכלל.
בנוסף עם כול הקושי שבדבר אני מרגישה שישנם דבריםמ משמעותיים ולא פשוטים בכלל שאני מתמודדת איתם במגורים בבית(כגון הכלה וקבלה של הוריי, עבודה על מידת הכעס והסבלנות) עזיבת הבית במידה מסויימת תאפשר לי לברוח מהתמודדוית אלו.
אשמח לקבל יעוץ וכלים להתמודדות עם קונפליקט זה.בברכת מועדים לשמחה ותודה רבה.
תשובה
שלום רב,
קשה לתת עיצה אישית בלי להכיר את כל המכלול, אבל בדרך כלל זו דילמה של הרבה רווקים ורווקות. מדבריך עולה שאת בשלה ומעוניינת ביציאה מהבית, עצמאות והתפתחות אישית, והיחסים עם ההורים מכבידים עליך, ולכן הנטייה שלי היא להמליץ לך לצאת. ביחס לרגשי האשמה, פרידה ועזיבת הבית וההורים היא תהליך קשה, אבל טבעי ורצוי, מה גם שזה עשוי לסייע לך במציאת בן זוג, וההורים בסופו של דבר יבינו וישלימו, ולכן אין מקום לרגשי אשמה מוגזמים. רצוי כמובן להסביר לה, לרכך אותם ולסייע להם לקבל זאת.
חג שמח, ובהצלחה.