בני בן 17 עם תחילת השנה לישיבה גדולה אחרי 3 שנות ישיבה קטנה באיזור מגורינו בהם פרח (היה אקסטרני).
הישיבה הגדולה רחוקה מרחק נסיעה חצי שעה מהבית, הבחור נתקף בחרדה כל פעם שצריך לנסוע לישיבה , מספר פעמים הגיעה לישיבה וחיכה לרגע שיחזור.
הוא נתקף בשיתוק, בכי, דכאון מהמחשבה שצריך לחזור לישיבה ואינון מסוגל להתגבר גם אחרי שהסכימו לו להיות אקסרני.מה הצעתכם?
תשובה
שלום רב,
מדובר בקשיי פרידה מהבית וההורים, אלא שהתגובה שלו היא קיצונית. האם יש לכך רקע קודם, ויכולתם לשער שיהיה לו כל כך קשה.
כדאי לשאול אותו האם הוא מעוניין ללמוד באותה ישיבה ולעשות מאמץ להתגבר. אם אכן יש לו מוטיבציה ניתן לנסות תכנית הדרגתית.
רצוי לשקול סיוע מקצועי בבהתרשמות כללית על מצבו, מה הרקע לתגובה הקשה, והאם מדובר בקושי התפתחותי זמני של יציאה לעצמאות, או בבעייה רגשית עמוקה ובסיסית יותר, הנחשפת כרגע.
במידה ואין לו מוטיבציה דווקא לישיבה הזו, ניתן לשקול העברה לישיבה קרובה יותר.
בהצלחה.