שלום רב לכל העוסקים בצרכי ציבור!
אם אפשר לשאול, אני עכשיו במערכת יחסים לא ברורה ומסובכת עם אמא שלי. דיברתי עם מספר חברות וגם אצלהן זה כך. למה, אצל כל כך הרבה בנות טובות, צדיקות, איכותיות וחכמות קיים סיבוך שכזה בקשר ביניהן ובין אמותיהן? אני מנסה להבין את הסיבוך הזה, אנחנו משתדלות כל כך לכבד את האם ולא מצליחות. העניין הידוע הוא שהרבה בנות (ועכשיו גם אני) לא סובלות את אמא שלהן. ממש שונאות אותה. כל דבר שהיא עושה מעצבן אותי, היא מעצבנת אותי וכך קשה מאוד לגור איתה. אני פוגעת בה (וזה הכי כואב) אבל אני לא מסוגלת אחרת. אני לא מסוגלת לשבת ולדבר איתה שיחה רגילה, לא מסוגלת שהיא נוגעת בי (וכך גם אצל הרבה מחברותיי) אני ממש נרתעת ממנה ולא מבינה למה. גם היא ואמא שלה הן כך. היא בעצמה ממש שונאת את אמא שלה וכולם יודעים את זה. אני לא מבינה למה זה קורה ואיך משנים את זה, אני מנסה ולא מצליחה, היא דוחה אותי וזה מקשה על חיי ועל חייה עד מאוד מאוד. אני מנסה להחליט שאכבד אותה בשביל הקב"ה אבל אחרי כמה רגעים אני לא מסוגלת להיות בחברתה ואני שונאת לדבר איתה.
איני יודעת אם זה המקום להבין את העניין המוזר הזה, אך אם משהו יכול להסביר לי את זה, אשמח מאוד. תודה רבה לכם!!
תשובה
שלום לך
על קשרי אימהות ובנות נכתבו תילי תילין של מאמרים ואפילו ספרים.
יש דרכים רבות לבחון את העניין אזכיר רק שניים מאד בקצרה: כדי לבנות אישיות נפרדת ועמצאית יש צורך להפרד מההורים. מי רוצה להיפרד מדמות אהובה? אף אחד! לכן באופן לא מודע אנחנו הופכים את ההורים לדמות ממש לא אהודה וכך אנו חופשיים לדרכנו הבוגרת והעצמאית.
השנייה מורכבת מעט והיא סוגיית הקנאה. בת המקנאה באימה ולעיתים גם ההפך הם הגורם לרתיעה ולניכור.
מקווה שהחכמתי אותך במעט
נחמה קירשנבאום אבינר