בס"ד
המשך השאלה לנחמה קירשנבאום-אבינר:
אבל קשר בין מטפל למטופל נשמע לא טבעי! הרי אני זו שרוצה ליצור קשר וזה בכלל לא בא מהצד השני- למשל אני זו שחושבת מה להגיד לה ואני זו שמתרגשת כל פעם כשאני מגיעה ובטח תחושות כאלו אין לפסיכותרפיסטית. ואני רוצה שזה יהיה גם בצד השני , כי אחרת אני מרגישה מושפלת ומתביישת .כמו משהו שמסתכלים עליו ואומרים: כן, עכשיו תדבר, תשפוך ועוד שעה תלך ושבוע הבא תמשיך... ככה זה קשר??? השאלה: אם יש מצב שקשר בין יועץ לנועץ יכול להיות חברי מעבר לתשלום לשעת הייעוץ. כשנדמה לי שזה לא כך אני מרגישה שזה חוסם אותי מלהתקשר רגשית לפסיכותרפיסטית.כי בעצם רק אני מדברת ואני רוצה שזה יהיה הדדי. ובטיפול זה לא כך וזה עוצר אותי מלהפתח.
תשובה
אני שמחה שאת חוזרת להמשך הדברות. אשמח עוד יותר עם כל זה ידובר בינך לבין הפסיכוטרפיסטית שלך.
ככלל, יש כל מיני קשרים. את מפרשת כל קשר כקשר חברי והדדי. אך לא כך הוא.
אני שואלת את עצמי מדוע כל כך חשוב שקשרייך יהיו הדדיים? מדוע כל כך קשה לך לקבל מקום וזמן שמיועד אך ורק לך ועוד.
כל התחושות שלך לגטימיות, אינני מכחישה שיש לעשות "סוויטץ" מסויים כשנמצאים בטיפול ולהבין שהקשר הזה מתנהל על פי חוקים אחרים שהיו זרים לנו עד כה.
אני ממש מבקשת שתעלי נושאים אילו בטיפול - הם רק יאיצו וישביחו את התהליך שאת עוברת.
המון הצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה