זה התחיל לי כשהייתי בתיכון. היו לי עוויתות קלות בפנים וניסיתי כל פעם לתפוס את עצמי ולנסות לעצור את זה אבל זה רק גרם לי להתבייש עוד יותר.זה קרה בעיקר אצל מורים שאהבתי. לא הייתי תלמידה טובה. היו לי בעיות ריכוז בשנים של התיכון ואני יודעת שאם היה לי טוב מבחינה רגשית יכולתי ללמוד יותר טוב. עובדה שאחר כך היה לי טוב בחלק מן הלימודים האקדמיים. אבל כשלמדתי את התחום שלי (חינוך)וכשדברו על בעיות של ילדים הרגשתי שאני מתכווצת וזה מתאים לי. כל הזמן ניסיתי לשדר ביטחון שאני יודעת איך ללמד וכו' אבל מבחינה חברתית היה לי קשה וגם מבחינה אישית עם עצמי. הרגשתי שלא טוב לי בשום מקום. ואז גם הרגשתי שאני מרגישה מתח עם אנשים ולא נוח לי כשאני מדברת איתם. לאחר שסיימתי ללמוד עבדתי במשהו פחות מלחיץ ועכשיו כשאני אמורה להתחיל את העבודה, אני חוששת ממה שאני עלולה להרגיש. אני עם קצת יותר בטחון ממה שהייתי פעם אבל גם היום אני מרגישה שזה קיים בי אבל על אש חלשה מאוד. אני מפחדת שזה יתפרץ לי .
תשובה
שלום רב,
היות ויש לך קשיים רגשיים מתמשכים, ואת סובלת מזה, כדאי ומומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. אמנם הגיל והזמן והכוחות שאת מוצאת בעצמך, מצליחים להתמודד, אך כנראה החשש שזה יתפרץ מסמן שיש צורך בעזרה נוספת.
כדאי להשקיע זמן וכסף, על מנת שתוכלי לתפקד יותר טוב, ולממש את הפוטניאל שלך.
בהצלחה.