השאלה שלי קשה, ומסובכת.
אני בעצמי לא יודעת לאיזה תגובה אני מצפה,מרוב שאני לא מוצאת את הפתרון בכלל בכלל.
כל הניסיונות לשמוח ולהיות אופטימית לגבי המצב הם שיקריים. המצב שאני נמצאת בו הוא מבוי סתום, אני יודעת את זה ולא מצליחה להתגבר ולחשוב על האפשרות שיהיה טוב. כי לא יהיה . אני יודעת.
למדתי המון תורה, המון רבי נחמן וכו' דברים שחשבתי שיחזקו אותי, אני מאמינה כולי, אבל זה פשוט לא מסתדר לי...האמונה לא מתחברת למציאות. וזה הכי כואב. שפשוט קשה לי.
אני בוכה כבר שנים, מחפשת פתרונות שישמחו אותי, שיתנו לי לראות את הטוב שבמציאות. אבל אין. אין טוב במציאות. זה עולם של שקר שבו מה שמעניין בשורה התחתונה את כולם זה כמה כסף יש לך, כמה אתה יפה ובאיזה בית גדלת.כמובן, אף אחד לא יגיד את זה, כולם יגידו שיותר חשוב זה "יראת שמים" של בנאדם ו "מידות טובות" ו"לב טוב" וכמה הבריאות אוהבות את הבנאדם וכו' וכו'..
אבל אני רואה, לצערי ,שזה לא ככה. בכלל לא.
הלוואי שהייתי טועה. אבל אני צודקת.
עולם שקרי.כולם נופלים בזה.גם הצדיקים שבצדיקים. או שלא נופלים,כי זה ככה, וזה מה שנכון יותר לשים לב אליו, ופשוט אני במבוי סתום שלא מגיע לי טוב לעולם.
עוד לא תיארתי כלום. אני גם לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל. אני באמת רוצה למצוא פתרון. קשה לי מאוד.
קשה לי המחשבה שלעולם לא אתחתן.אני "רק" בת 22 וכבר הגעתי לכזה ייאוש.
בעבר העלתי שאלה בפורום בכיפה, אני פשוט מעתיקה את ההודעה, ומכאן תבינו את מצבי :
_______________
" הבחורה בת 22, חמודה ממש, נפלאה, יראת שמיים, חרוצה, שמחה, עוזרת לזולת, חברותית,חכמה,
ממש יש לה המון המון מעלות טובות ופלוסים ברוך ה'.
(ולא סתם, היא מיוחדת במינה עם המון מעלות טובות!!)
אבל מה?
המשפחה שלה ברמה סוציו אקונומית נמוכה מינוס מיונוס מיונס
האחים, בלי עין רעה 7, גרים בצפיפות איומה ממש בבית-מחסן, לא יאומן כי יסופר שיש מצב כזה...)
בנוסף לכל זאת,
האם הייתה אשה מוכה עד לא מזמן,
משפחה דתית-לאומית.
אוקצור, ממש אי אפשר לדמיין מציאות כזאת במדינה שלנו,ועוד בחברה שלנו, בציבור הדתי לאומי..
קשה מאוד לכתוב את זה. זו מציאות אמיתית. הבחורה מתמודדת.
היא בגיל שהיא רוצה מאוד להתחתן, מרגישה מוכנה לכך. היא מתמודדת עם הקשיים בבית. מנסה לתמוך כמה שאפשר.
יש שמחה. אבל השמחה לאט לאט תגמר... האמונה היא מה שמחזיקה.. לא רוצה להשלים עם המצב שאף אחד לא ירצה בה לאשה, אבל אולי זה מה שנגזר מלמעה...
כרגע באמצע לימודים אקדמיים . משכמה ומעלה.
את המצב בבית לא מכירים. גם לא רואים עליה בכלל.
מי היה יוצא איתה??
היא יוצאת עם בנים, אחרי פגישה אחת כולם רוצים לפגוש אותה שוב, אבל היא מסיימת. מהפחד שיתגלה סודה.
איך היא תספר לו? מתי? אולי מישהו אחר צריך לספר לו?
גם ככה השמועה הזאת נפוצה והוא בטח ישמע את זה ממשיהו או שיקשר בין המשפחה לבת...
אם היא צריכה להתחמק משאלות על משפחה/ בית וכו' איך היא תעשה את זה?
אולי בכלל טוב לה שלא תגור בבית? (האוניברסיטה קרובה לה לבית אז היא חוזרת כל יום)
אולי לנתק קשר מאביה שגם ככה לא רוצה בטובתה?
מה השלבים??"
עד כאן ההודעה בפורום. אמי היא אשה מאוד חכמה, רוצה מאוד בטובתי, אבל היא לא מבינה שבשביל שיהיה לי טוב אנחנו חייבים לעבור מהאזור בו אנו גרים עכשיו, ממש להתנתק מהכל, להבנות מחדש...היא יכולה ממש לצרוח עלי שאני מעלה את הבקשה לעבור דירה לבית יותר מרווח (אני יודעת שאין לה אפשרות כלכלית אבל אני אתחייב אתחייב לעזור,
כל זה כל כך מעיק עלי ומקטין ומעציב אותי, אני חושבת על זה כל היום. קשה לי. אני שונאת את הבית, אני אחת שיכולה ויודעת לתת אבל אין לי את האפשרות. רע לי . ממש.
אני לא יודעת כמה הצלחתי להעביר את התחושה שלי ואת התמונה הכללית.
תודה.בשורות טובות ישועות ונחמות.
תשובה
שלום רב לך
אני שמחה שהחלת בתהליך של בקשת עזרה ולו דרך האינטרנט.
יחד עם זאת אני מרגישה שזהו כלי שהמעט בו כל כך מועט שאין הוא יכול להכיל את המרובה כל כך.
ישנם דברים אובייקטיבים - קשים אשר עימם חייבים להתמודד וישנם גם הפרשנויות שאנו נותנים לקשיים שלנו.
ישנם דברים שבכוחינו לשנות וישנם דברים שאין בכוחינו לשנות וגם את זה: תורה היא ולימוד צריכה.
אני חושבת שמאד חשוב לפנות לקבל עזרה. עדיפה עזרה מקצועית אך גם רב או מורה יכולים להועיל.
אל תשארי לבד עם המועקות הללו. חפשי משהו שיכול להיות שותף וגם לעזור לך במובן הקונקרטי וגם במובן הנפשי.
כמו כן יש לבדוק אם את נמצאת בדכאון. רופא המשפחה יוכל לעזור לך בתחום זה ולהחליט איך לפעול בהתאם.
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה