שלום רב,
בסביבות כיתה ח'-ט' יצא לי להתאהב במישהו. הוא דתי, גדול ממני בערך ב-4 שנים, ואנו מכירים מרחוק (הוא יודע מי אני ואני יודעת מי הוא- משפחה וכו').
כיום אני בת 19- לומדת שנה ראשונה במכללה, ועדיין אני מאוהבת בו(מן אהבה ממבט ראשון). כמובן שלא סיפרתי לו את זה...
השנה התחברתי עם סטודנטית מהמכללה שהתברר לי שהיא גרה ממש לידי.
בערב שבת אחת, הוא הגיע לבקר את אחי (הוא חבר שלו) ויחד איתו הגיעה אותה חברה שלי!!!
הייתי ממש בהלם וניסיתי להתנהג כרגיל...
לאחר מס' ימים התברר לי שהם לפעמים מדברים גם בפלאפון ושולחים הודעות אחד לשני...
המצב הזה ממש קשה לי- אני לפעמים מתנהגת אליה באופן מלאכותי, לא ממש בחופשיות. אני לא רוצה לאבד את אותה חברה רק בגלל זה, ומצד שני- קשה לי עם העובדה שהיא יוצרת איתו קשרים...
בנוסף אני יודעת שזה לא מהאופי שלי לנסות ולהתחיל לדבר איתו ולנסות להכיר אותו- זה נראה לי ממש לא צנוע.
אני מנסה שלא לחשוב על כך ושהכל לטובה ושדרכי ה' נסתרות הן, אך לפעמים קיימים מצבים בהם אני חושבת על כך והדבר גורם לי תחושה מעיקה וכואבת מאוד.
בבקשה ייעצו לי מה עליי לעשות בנידון.
מצטערת אם צורת הביטוי היתה אולי חופשית מדי...
תודה רבה!
תשובה
שלום לך
את בת 19 וטבעי שתחשבי על בחורים ועל עתידך.
טבעי גם שתתעורר תחרות על מישהו מסויים בביצה הקטנה בה אנו חיים.
אני חושבת שפתיחות היא הדרך הטובה ביותר. מה יקרה אם תשאלי את חברתך באם הם יוצאים רציני כי אם לא, אולי היא יכולה להציע אותך לו?
אם אכן יש בינהם משהו רציני תדעי איפה את עומדת וחברתך תדע להיות רגישה כלפייך ואם אין - אז אולי הרווחת.
בברכה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה