שלום,
אני פונה אלייך על מנת להבין משהו שאני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה .
אני מתראה עם מישהו כבר יותר מחצי שנה. מרגע הראשון שראיתי אותו ישר הבנתי שזה החצי השני שלי שאיתו אני רוצה לבלות את שארית חיי. ידיעה כזו שנתנה בטחון ורצון להיות איתו יום יום . לדבר איתו יום יום, אפשר לומר עד כדי אובססיה וויתור. אפילו עד היום. דבר שלא קרה עם אף בחור שיצאתי איתו .
אנו מעולמות שונים . אני מגיעה מעולם די שמרני אך לא מסורתי והוא מגיע מהבית ליברלי וחילוני. שניינו ראינו שאנו מעולמות שונים אך המשכנו כי היו פרפרים, התלהבות בלתי מוסברת , הרגשה של "זה זה". אך לאחרונה אני חשה ירידה ביחס שלו כלפיי . אני מרגישה שהוא מקבל אותי כמובן מאליו. דברתי איתו כמה פעמיים על העניין , הוא ניסה לשנות את המצב אך לצערי זה לא השתנה. השינוי היה זמני וחד פעמי . שוב פעם דברתי אך לא היה שינוי. אותה התלהבות שהייתה מצידו, אותם מספר פעמים שהיינו יוצאים בשבוע ומדברים ביום הלכו ופחתו, היוזמה שהייתה אצלו הלכה ופחתה, הוא ממש נהיה פסימי. לפחות יש אירועים חברתיים ומשפחתיים שהוא מזמין אך בעיניי זה לא אותו דבר. אני כל הזמן מנסה להבין איך אני תרמתי למצב הזה וזו על מנת שאני אשנה אותו.
עליי לציין שהבחור עבר משבר די גדול בחייו (לפני כשנה). חברתו לשעבר שגרה איתו במשך 5 שנים בבית הוריו עזבה אותו לאחר שהוא הציע לה נישואין. הוא ציין כי הייתה קרירה לקראת סוף הקשר. כיום הוא אומר שמבחינתו הפרק הזה של חייו סגור כי היא בגדה באמון שלו. הוא לא אמר מה הייתה סיבת הנטישה מצידה אבל הוא לא ציפה למהלך שכזה מצידה. איך דבר כזה יכול לקרות בחיים אני לא מצליחה לקלוט.
לא פעם ביקש שאעבור לגור אצלו , לא הסכמתי בטענה כי אם אעבור זה רק לאחר שאדע שאהיה קבועה בחייו. מה גם אנו לא מקיימים יחסי מין כי אני מחכה שהוא יפגין כלפיי יותר מרגשות חיבה . אבל לצערי איני רואה זאת מצידו. אבל אני כן מרגישה . אני מרגישה שנקשרתי אליו חזק. עד כדי כך שאני מתאכזבת ונכנסת לדיכי כשהוא לא מתקשר או לא יוזם פגישות כפי שנהג. הוא כל הזמן בראש שלי , וזה מפריע לי למהלך הלימודים .אני מנסה להסיח את דעתי אך זה לא עוזר. אני מרגישה שאני אובססיבית לגביו. הוא לא מודע לרגשותיי כי אני מפחדת שזה ירתיע אותו והוא עלול להתרחק.כי לא פעם סיפר לי שתמיד יש צד אחד שרוצה יותר והשני פשוט נרתע מזה או פשוט אדיש .
אני רוצה שנקים משפחה והוא יודע את זה . אפילו הוריי רואים זאת ומה גם לוחצים עליי ש"יזוז כבר" כי אם הוא לא זז אז הוא מבזבז את זמני היקר להמשיך הלאה. אבל איך אני יכולה להזיז את העניינים ולהבעיר שוב את האש שהייתה בהתחלה? אגב אל תאמר/י שהביעה היא בגלל שבאנו מעולמות שונים (שמרנות מול פתיחות) כי אני מכירה זוגות שכן הצליחו להתגבר על זה. אני מעלה בראשי סיבות אחרות אך הייתי רוצה לשמוע מה אחרים אומרים מהצד.
אז איך לדעתך י תרמתי למצב?
מה עליי לעשות? איך לצאת מהמועקה שאני חשה מדי יום, מהפחד שהקשר יגמר?מהלחץ של הוריי?
יש לי סיוטים בגלל זה..
אני רק רוצה פרטנר לחיים ואב טוב לילדיי ואם אני לא טועה הוא הרכבת שאני צריכה לעלות. אני לא חשה צורך לחכות לרכבת אחרת ושונה ממנו.
תודה שהקדשת זמן לקריאת המכתב הארוך .
מצפה לתשובתך ..
אולינה
תשובה
שלום רב,
קשה לענות בלי להכיר אותך ולשמוע יותר פרטים כדי להבין מה קורה. ממה שכתבת ההתרשמות היא שהבעייה היא לא שלך, או משהו שעשית או לא עשית אלא היא בצד שלו. יתכן שהוא עדיין לא ה תגבר על המשבר עם החברה ה קודמת, ופעמים רבות יש למי שעבר קטע כזה לעשות מה שעשו לו לחברה החדשה, לאו דווקא מכוונה רעה, אלא כדפוס לא מודע. לכן נראה שעדיף שתפרדי ממנו לפחות לתקופה, וזה יאלץ אותו לגבש עמדה יותר ברורה. רק במידה ויחזור מתוך התיחסות רגשית חמה יותר יש לקשר בינכם סיכוי.
עדיין תשקלי לפנות ליעוץ יותר מעמיק.
בהצלחה.