שלום וברכה,
אני יוצאת עם בחור כחודשיים וחצי. יש בינינו קשר טוב שהולך ומשתבח עם הזמן.
יש לנו תחומי עניין משותפים, הרבה נושאים לשיחה ודרך חיים והשקפה דומות.
אנחנו נפגשים לעיתים קרובות, הולכים לשיעורים ואירועי תרבות המעניינים את שנינו, משוחחים הרבה גם בפגישות וגם בטלפון.
הוא אדם מאוד טוב וכן גם כלפי: מתחשב, מבין ומעודד.
רוב הזמן אנו מדברים על נושאים שונים ומשתדלים לנצל את הזמן ולהנות.
לפני זמן קצר התחלנו לדבר קצת על הכיוון של הקשר שכמובן שמראש המטרה ידועה, אך לא עסקנו בזה קודם.
ברגע זה הגיעו ההתלבטויות אם כי אין לי משהו מסויים שמפריע לי. שאלתי היא: תמיד אמרו לי שכשזה יהיה הבחור המתאים אני אדע. האם זו גישה נכונה? כי אני לא מרגישה שאני "יודעת" ואולי זה פשוט עוד מוקדם?
אשמח לקבל את עצתכם.
תודה
תשובה
שלום
לא מכיר את הגישה הזאת. אבל אני חושב שאני מבין את הכוונה. זה לא עניין של ידיעה בשכל אלא עניין של ידיעה בלב.
האמת היא שכל מה שאמרת הוא טוב ויפה. אבל חסר כאן גם ידיעה בלב. לא אמרת אם הוא מוצא חן בעיינך, אם את מתגעגעת אליו, אם את מרגישה יחס כלשהו כלפיו.
אם כן, אז זה נקרא ידיעה בלב.
זה לא חייב להיות כמו בסרטים איזה יחס אהבה חזק וסוער. לא על זה אנחנו מדברים, זהו יחס פנימי נשמתי שאת מרגישה בלב שלך משהו שאומר לך "זה הבחור" בלי לחפש הסברים שכליים. זה פשוט לא עניין שכלי.
כמובן שזה גם אומר שיש לך רגש כלשהו כלפיו, זה חייב להיות. זה לא חייב להיות רגש סוער אבל חייב להיות משהו כדי שאחרי החתונה תוכלו יחד לעבוד על זה ולפתח את זה יחד.
בהצלחה
שמואל, כולנו שדכנים