שלום יעל! בע"ה אני מתחתנת בעוד שלושה שבועות.. כולם מתרגשים ושמחים וההכנות בעיצומן. רק אני קצת.. איך לומר.. מוטרדת... כאשר החלטתי להתארס עם בן זוגי קיבלתי החלטה שבשכל: משפחה טובה, בחור עובד, משכיל, בוגר ישיבה וסה"כ בחור טוב שנעים וכיף לדבר איתו. העניין הוא שככל שהחתונה מתקרבת - הוא מרגיז אותי יותר ויותר. לפעמים ממש לא בא לי להיות בחברתו, ואני בוחרת להיות בחברת משפחתי או חברותיי.. לפעמים אני נחרדת לגלות שאחוז הזמן שהוא מרגיז אותי ומרחיק אותי ממנו, גדול בהרבה מהזמן שנחמד לי איתו. אני מנסה לשכנע את עצמי שהכל זה בגלל הלחץ שלפני החתונה, אבל אני חוששת שאולי אני מייפה את המציאות.. לא אבטל את החתונה. אין סיכוי.. אבל אולי אני טועה?? פתאום אני נבהלת שאנחנו בכלל לא מתאימים.. לחיות ביחד עד 120?? הוא לא יוצר בי שום רגשות חיבה.. הוא חלילה לא עושה דברים רעים. הוא מקסים ונהדר, אבל יש לו לפעמים כל מיני רעיונות ופליטות פה שמשגעות אותי. אני כל כך מתוסכלת! לא יודעת את מי לשתף.. לפעמים משתפת את אחותי, אבל לא רוצה להרוס לכולם ולהישמע בכיינית.. לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שבלי להכיר אותי אין כל כך מה להגיד, אבל בכל זאת מנסה.. תודה רבה רבה מראש.. סליחה על האריכות..
תשובה
שלום,
אני שומעת וחשה את המצוקה שלך... הקושי איתו את מתמודדת הוא קשה ונוסף על זה החשאיות והתחושה שאין את מי ואין עם מי לדון ולשתף רק מעצים את הקושי...כמו שאת אומרת הרבה פעמים הלחץ של לפני החתונה גורם לנו להיות פחות סובלניים, יותר ביקורתיים וכן הלאה...
אך אם נתבונן מעט אחורה אני מבינה מדבריך שאת ההחלטה קיבלת באופן שכלי ומחושב. האם בהחלטה להינשא היתה גם אהבה או שיקולים של השכל בלבד? זאת אומרת חשוב לבדוק האם היתה אהבה לפני כן, אם כן מה קרה? היכן 'הלכה לאיבוד'? האם נדמה שהיא 'הלכה לאיבוד' בעקבות הלחץ והמתח של לפני החתונה או שמא קרו דברים במהלך התקופה של לפני החתונה? אם לא הייתה אהבה לפני כן, מה כן דחף אותך לרצות להינשא לו?
את אומרת שהוא מרגיז אותך ושאת משתגעת. האם את מכירה את עצמך כבן אדם שבדרך כלל מתרגז או משתגע מאחרים במצבי לחץ? אולי זה דפוס שקיים בך או לחילופין הרגשות שמתעוררים בך הם חדשים עבורך ואז אולי זה מגביר את הלחץ והתסכול שלך?... האם יש עוד תסמינים (פזיולוגיים או רגשיים) מעבר למה שתיארת?האם כל מה שאת מתארת מתעורר רק מולו או גם כלפי אחרים?
נקודה נוספת למחשבה שהייתי רוצה להעלות היא האופן בו את מתמודדת עם הקושי הזה. האם ארוסך מודע ושם לב למה שעובר עליך? האם את מסוגלת לשתף אותו שאת פחות סובלנית? ממה את חוששת?
כתבת שאת בוחרת להתרחק ממנו ומעדיפה את חברת המשפחה והחברות. באופן כללי קשרים משפחתיים וחברתיים טובים הם דבר מאד חשוב ומרכזי עבורנו, אך לעניות דעתי הם לא יכולים להוות כתחליף או סוג של מפלט מהתמודדות עם הקושי. כי באשר תלכי הקושי ילווה אותך. אם לא תפתרי את הקושי איתו ההתמודדות תחזור על עצמה בסיטואציות אחרות.
ולסיום, אני מבינה שמאד חשוב לך 'לא להרוס לכולם', אך חייך הם בראש ובראשונה שלך ואת תשאי את חייך על גבך ולכן אני חושבת שמה שחשוב כרגע זה לבדוק ולבחון מה טוב לך, מה יכול לעזור לך ומה יכול לסייע לך להתמודד באופן שייטיב איתך ביותר.
מאחלת לך הצלחה רבה בחשיבה ובמציאת עזרה שיכולה להיטיב איתך ביותר.
במידה ואת חשה שהמצוקה שלך גדולה וגדלה ככל שהחתונה מתקרבת אני מציעה לך להתייעץ עם איש/אשת מקצוע שיוכלו לסייע לך להתמודד.
בהצלחה!
יעל זיוון
M.A. מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
054-3979882