שלום רב.
אני שישה שבועות אחרי הלידה של בתי השניה. באופן כללי מצב הרוח שלי תמיד מאוד מושפע מהמצב ההורמונלי, ולכן לא הייתי כל כך מופתעת כשחשתי כל מני דברים (ובעיקר, יותר מדי דברים...) מיד אחרי הלידה. אולם, בניגוד ללידה הקודמת (שהיתה לפני שנה וחודש) הפעם אני מרגישה שבמקום להתקדם, אני הולכת אחורה. מצבי הרוח שלי מחמירים, ולמרות שכלפי חוץ אני נראית כמתפקדת ממש טוב (הילדה ישנה לילה שלם, אוכלת מסודר, אני יוצאת הרבה לבלות וכו'), בפנים אני מרגישה שאני ממש מאבדת שליטה, לא מצליחה להתמודד עם המשימות הקלות ביותר של הבית, בוכה, וכועסת חלק ניכר מהיום. ההריון הזה לא היה מתוכנן ואולי אפילו לא כל כך רצוי מבחינתי, ועכשיו אני מוצאת את עצמי אומרת כל הזמן: איזה טעות עשיתי...
גם אצל הילד הראשון לקח לי זמן ללמוד לאהוב אותו (אני עדיין לומדת), אבל עכשיו אני מרגישה שאני פשוט לא רוצה אותה.
דרך אגב: אני לוקחת גלולות מסוג מרסילון.
השאלה שלי היא האם הזמן שעבר הוא מספיק בשביל להניח שיש כאן בעיה, או שאפשר להמתין עוד כמה שבועות?
ואם צריך לעשות משהו, אז מה בדיוק?
תשובה
שלום לך.
את מסיימת בשאלה, וכיהודיה טובה אשיב לך בשאלה: לשם מה?
לשם מה לחכות עוד. את סובלת ובכך יש די כדי לפנות לעזרה. ששה שבועות הם זמן שהוא סביר מספיק על מנת לגבש "קריאת כיוון". הגדרת את את הכיוון בכך שכתבת שאת מרגישה שאת הולכת אחורה.
מה גם שמבחינה אובייקטיבית ניתן לשער שקשה לך עם שתי תינוקות בבית. אגב, שניים עם צרכים הפוכים לגמרי: האחד רוצה לאכול ולישון והשני עסוק בלגלות את העולם.
חשוב מאד לקבל עזרה. זה מאד מאד יכול להועיל לך.
יתכן אפילו שרופא המשפחה יכול בשלב ראשון לרשום לך מרשם לכדור מתאים ואחר כך לפנות לשיחות.
דווחי לי מה שלומך,
כל טוב
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.