דילמה

שלום,

אני נמצאת בדילמה, ומקווה שאולי כאן תאיר לי הדרך..

אני אוטוטו בת 23, יצאתי עם בחור בן 27 כחודש

הוא אדם מקסים,ואין לי שום מילה רעה עליו ממה שהכרתי.

אך היו מספר מכשולים:

1. הוא חוזר בתשובה ואני מבית דתי. לא חרדי אלא דתי לאומי העניין הוא שאני חוששת לעתיד מכיוון שהמשפחהה שלו חילונים לגמרי ואני חושבת שזה יפריע.

2. קיים פער מסויים מאחר ואני בעניין של לימודים אקדמאים בעוד שהוא לא מונע זאת ממני אך, זה לא משהו שמעניין אותו.

לאחרונה, החלטתי לסיים את הקשר בעיקר בגלל הקטע הדתי אני מפחדת להכניס "ראש בריא למיטה חולה" האם נכון לחשוב בצורה שכזו? חוששת שעשיתי טעות..פעם שמעתי הרצאה על זוגיות שם נאמר שעדיף שחוזר בתשובה יכיר חוזרת ודתי מבית יכיר דתיה מבית. כמה זה נכון? (עניין נוסף:ההורים ממש לא בעד)

תודה, ושבוע טוב.

תשובה

שלום

אני חושב שכבר עניתי לך, לא? או שזאת היתה בחורה אחרת אם שאלה דומה.

בכל אופן, אם ליבך החליט שזה לא מתאים בגלל כל הסיבות שאמרת (והן סיבות נכונות ומוצדקות) אז כנראה שליבך צודק ואת צודקת ופעלת נכון. יש אולי חברות או אנשים שאת מכירה שכן התחתנו למרות כל מיני ויתורים והם מאושרים אבל זה בגלל שהם מתאימים ומרגישים שהויתור מתאים להם.

אנחנו אנשים שונים, פרצופינו שונים, וכוחות הנפש שלנו שונים. ומה שאדם פלוני מסוגל לעשות אדם אחר לא בהכרח יוכל לעמוד בזה. לכן אין טעם לעשות השוואות בינך לבין הסביבה או בינך לבין חברות שלך או זוגות שאת מכירה. כי כל אחד יש לו את החבילה שלו.

זה החיים, לא הכל מתאים וצריך להתקדם הלאה ולחפש את האדם המתאים. יש אמנם דברים שאפשר לוותר עליהם אבל זה רק בתנאי שהלב שלך והראש שלך מסכים לוויתור הזה ומקבל את ההשלכות של הוויתור הזה.

זה דבר טוב שאת מוכנה לוותר, אבל יש דברים שאי אפשר לוותר והלב לא נותן לוותר עליהם כי הוא מרגיש ויודע שהוויתור לא יחזיק זמן רב וזה יוביל בהכרח לפיצוץ או למצב שלא תהיי שמחה. ואין צורך לאדם לקבל על עצמו יסורים ועגמת נפש מלכתחילה ובכוונה. את היסורים והניסיונות בחיים צריך להשאיר לקב"ה ולא לחפש אותם ולקחת אותם בעצמך.

בהצלחה בהמשך הדרך

שמואל, כולנו שדכנים