בס"ד
שלום רב,
אני שבועיים לאחר לידה ראשונה. הלידה היתה קשה אך לא במיוחד יחסית ללידה ראשונה, והילדה ברוך ה' בריאה ומאוד נוחה. אני מהיום הראשון ללידה עם מצבי רוח וכו', לא הצלחתי לישון הרבה זמן, היו הרבה בעיות ובלבולים עם הנקה, פחדתי מהתינוקת במקום לאהוב אותה, אח"כ זה השתפר כלומר חלק מהיום אני "אמא טובה". בעקרון כל פעם שהיא בכתה הייתי נכנסת ללחץ "מה היא רוצה". כולם אמרו לי שהלחץ שלה נגרם ע"י הלחץ שלי. בערך ביומיים האחרונים תפסתי את עצמי שאני ממש רוצה לזרוק אותה על הריצפה ח"ו כשהיא בוכה בלי הפסקה. זה ממש מפחיד וזה לא עובר. היו כבר כמה פעמים שטילטלטי אותה ממש חזק מדי. היום בלילה אמרתי את זה לבעלי והוא קצת נבהל (למזלי, הוא אבא מצויין, מאוד אוהב את הבת שלו ועושה כל מה שאפשר), עד עכשיו הוא מאוד כעס עלי כל פעם שהייתי בהסטריה ואמר שזה לא לענין בשביל אדם מאמין. חשבתי שאולי אבקש מאמא שלי לבוא אלינו ממש כל יום כדי שיהיה פה עוד מישהו כל הזמן וכך היא לא תתן לי לפגוע בה. מצד שני היחסים שלי איתה הם קצת לחוצים שלא לדבר על יחסיה עם בעלי, וגם היא לא תוכל להיות פה ממש כל הזמן. קשה לי לקבוע כרגע עד כמה ה"שגעון" שלי הוא רציני, האם זה סתם שטויות או דורש פסיכיאטר. כמו כן לא הייתי רוצה לקחת תרופות כדי שיהיה אפשר להמשיך להניק, אבל כמובן חשוב יותר שיהיה את מי להניק. אודה לכם על חוות דעת בענין, ואם צריך לפנות לעזרה מקצועית, למי אפשר לפנות בצפון (אני גרה במגדל העמק). תודה רבה!
תשובה
שלום לך
תינוק ראשון הוא מעבר זהות גדול מאד עבור האם ולעיתים זהו משבר קשה שצריך להשכיל לראות איך עוברים אותו ובתבונה.
טוב שאת מודעת לדברים ומדברת עליהם.
קחי כמה עזרה שאת יכולה בכסף או מבני משפחה. העייפות הנוראה וההורמונים גם עושים את שלהם.
פני גם לנכון שילה הם יעזרו לך למצוא משהו קרוב למקום מגורייך.
מזל טוב
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה