דחף אלים

שלום,

אינני יודעת אם תוכלי לעזור לי אבל אשמח אם תוכלי לשפוך קצת אור על הבעיה שלי.

אני בת 27, נשואה ואם ל-2 מתוקים קטנים.

העניין הןא שאני מאז ומתמיד הרגשתי שיש בי איזה דחף אלים או אגרסיביות פנימית.

אני בחורה מאוד כריזמתית שיודעת מה היא רוצה, וגם מאוד מודעת לעצמי. אני חושבת שהבאתי את הבעיה מהבית, למרות החינוך הטוב שקיבלתי, הוא נעשה לפעמים בכוח (פיזי) ובכפיה. בגיל העשרה זה התבטא ב"צ'פחות" והמון מגע פיזי שלפעמים גבל באלימות אבל תמיד מתוך "סחבקיות" וחום. כיום אני יודעת שזה עוד ביטוי לדחף הזה, בצורה מוסוות.גם כאמא אני חשה כך לפעמים. לעיתים נדירות קורה לי שאני מבטאה את זה ממש (עשיתי הרבה עבודה על עצמי) אבל זה מחלחל גם לחינוך שלי ואפילו האהבה שלי לקטנים היא אגרסיבית:נשיקות חזקות, חיבוקים מועכים..

מה עושים? איך אפשר לטפל בזה?

תודה וסליחה על האריכות

תשובה

שלום לך

הורות מעצימה בנו תחושות מורכבות ולעיתים סותרות. הדבר יכול לבלבל ולעורר תחושות של בהלה ובושה כאשר התוצאה יכולה להיות הסתרה מפני עצמנו את המצאותן של תחושות אלה.

נשמע שבבית בו גדלת עצם המצאות רגשות של תוקפנות וכעס היתה אסורה, לא מקובלת, לא מדוברת, ולכן היא הופיעה בצורה מוסווית, מבולבלת להורים ומבלבלת לילדים.

כילדה "לא ידעת לקרוא בשם" למה שחווית ולכן גם התחושה שבאה בתגובה לצ'פאחה היא לא בהירה לך (ולי כקוראת).

את מנסה להפסיק עם התגובות המבלבלות לילדייך וכנראה מצליחה ברוב הפעמים.

דרך אולי שתצליח לתת לך תחושה טובה יותר של התפתחות תהייה אם תנסי לא רק להמנע מפעולות מבלבלות כלפי ילדייך אלא אם תנסי להבהיר לעצמך מה את מרגישה. לא ברור למשל האם ומתי את מרגישה כעס? ואיך את מגיבה?

ככל שתבהירי לעצמך תחושתית ומילולית איך את מרגישה ותלמדי לזהות את התחושות תלמדי להבדיל בינהם ולפעול באופן פחות מבלבל. חום הוא חום וצ'אפחה כמו שאת מתארת, היא כנראה ביטוי של כעס.

הקושי בעניין הוא שיש להתחיל להכיר את הכעס, והאגרסביות שבתוכך שאולי חלקה מתעורר בקשר עם ילדייך.

נראה שאת בכיוון של הכרות עם החלק המבלבל שהוא קשה מאוד לזיהוי. אולם את מתארת התמודדות,עבודה קשה והצלחה. כך שהמשך הכרות עם החלקים השונים ומתן "כבוד ומקום" לכל חלק שחי בתוכך, אלה הנעימים ואלה שפחות,יסייעו בידך להבהיר לעצמך(ולילדים) את רגשותייך ופעולותייך.

הצלחה רבה , מרב