שלום! כבר שלחתי שאלה אך לא נעניתי..ליתר ביטחון אני שולחת שוב.סיימתי שרות לאומי בכפר נוער-פנימיה.אני מאוד דואגת לחניכים שלי כי הם נמצאים בפנימיה שאין בה משמעת וכולם עושים מה שהם רוצים..הם עושים הרבה שטויות מתוך שעמום או כי רע להם בגלל כל מיני דברים.כרגע אני לומדת פסיכומטרי וקשה לי להתרכז בלימודים..כי לפעמים אני חושבת מה איתם וכו..חניכים מתקשרים ומספרים באמת שיש בלאגן..וזה סתם מעצבן כי אני לא יכולה לעזור להם כי אני כבר לא שם.הייתי רוצה שהמחשבות האלה יפסיקו להטריד אותי כי אני חייבת להתרכז בפסיכומטרי!!ולהשקיע את כל כולי בהצלחה שלי.מה אני יכולה לעשות??כי אני חייבת להמשיך הלאה בחיים שלי..זה מאוד חשוב ודחוף!
תשובה
שלום רב,
אכן חשוב מאוד לנתק ולהתנתק מהקשר הרגשי לחניכים, ההזדהות המלאה איתם ולהמשיך הלאה. תחושת האחריות והאיכפתיות שלך היא תכונה טובה, אך בגילך, ובתפקידך כבת שירות, את לא יכולה לקבל אחריות כזו ולשנות את המציאות. אין לכך פטנט או פתרון מעבר להסחת דעת, התעסקות בדברים נעימים, ולשוחח על כך עם חברות טובות או בני משפחה. במידה והזמן לא מרפא, כדאי לשקול לפנות ליעוץ. בדרך כלל עם הזמן הדאגה יורדת. כדאי גם לשקול ניתוק קשר עם החניכים באמתלות שונות.
בהצלחה.