שלום רב.
בתי השנייה בת כ3.
אקדים בסיפור קצר שאני חוששת שקשור לבעיה.
לפני כשבועיים באחת השבתות (היא עוד לא היתה גמולה) היא עשתה קקי בחיתול וזה נמרח לה על כל הגוף... לצערי הייתי עייפה ועצבנית וכעסתי עליה וצעקתי. אמרתי לה שנמאס לי מחיתולים ושתיגמל כבר...
מיד באותו היום היא ביקשה להוריד טיטול (היא חכמה ורהוטה בדיבור מאוד). אמרתי לה שלא צריך ולא קרה כלום, וכו' וכו'
כעבור כשבוע המטפלת במעון הורידה טיטולים לכל ילדי הקבוצה כל שגם בתנו נגמלה.
הגמילה עברה לכאורה מאוד בקלות. היא כמעט לא מפספסת ונהנית מכל החיזוקים וההפתעות שאנחנו מרעיפים עליה.
הבעיה שמאז שהיא גמולה אני רואה אצלה ממש היסטריה מליכלוך. זה מתבטא בשני אופנים:
1. היא מנסה מאוד להתאפק מלעשות קקי, ולמרות שלפעמים עושה קצת בשירותים, היא בדר"כ מחכה ללילה, אז היא עם חיתול, וקל לה יותר לשחרר. היא גם אומרת ש"אסור לעשות קקי בתחתונים" ו"קקי זה מלוכלך" וכד'. (כמובן שאני מדגישה בפניה שלא יקרה כלום אם היא תפספס ואמא תחליף, אבל אני חוששת שהיא "קוראת" אותי ומרגישה שזה יצער אותי אם אכן תפספס)
2. גם בעניינים לא קשורים היא יכולה פתאום לבכות נורא מזה שיש לה בוץ על היד, או חול בנעל. הבוקר לדוגמא החולצה שהיא התכוונה ללבוש - נפלה על הריצפה. היא פרצה בבכי ודרשה שנחליף לה לחולצה "נקייה".
ההתנהגות הזאת חדשה לגמרי ונראית לי ממש קשורה לגמילה.
שתי שאלות בבקשה:
1. איך כדאי להגיב לדרישות שלה ליותר נקיון? אני כמובן מאוד לא רוצה שהיא תתרגל לסטנדרטים שיקשו על חייה בעתיד. האם לנזוף בה? להסביר שזה לא נורא? להענות לבקשותיה?
2. בהמשך הגמילה - האם כדאי להפסיק לדבר על זה? להמשיך עם הטיטול בלילה? להפסיק להחמיא לה על הצלחות?
תודה רבה מראש!
תשובה
שלום לך
על פניו נראה כי:
כדאי לזרום איתה. הן בדרישות הנקיון והן בשימוש שלה בחיתול.אם רואים שמתאפקת במשך היום להציע לה חיתול.
פחות לעשות עניין מהדבר ולהתעלם.
כעבור כחודשיים כדאי לראות איך ניתן להתקדם.
ככלל, רופאי ילדים מבינים היטב בדברים הללו שיקלי התייעצות עימו.
בברכה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה