בעל לא פעיל

שלום,

שאלתי נובעת מקריאת תשובה ששלחת על אשה שרוצה מרחב,

יש בי צורך עז לראות את בעלי מממש את עצמו

אני עובדת מהבית ובעלי מתפרנס מקיצבת ביטוח לאומי, הוא לא מוצא סיבה לעבוד בשכר מינימום וכך יוצא שהוא מבלה את רוב יומו מול המחשב בבית. אוכל, הולך וחוזר, אבל אני זקוקה למרחב מחיה. לסדר יום.

והוא לא מוצא שום סיבה לצאת מהבית.

אני לא יודעת איך לעזור לו, כשאנחנו מדברים על זה הוא נפגע ומסתגר, הוא לא אוהב שמדברים איתו על רוחניות (הוא חרדי שלא מתפלל ולא לומד.. רק מעט רק לפעמיים, שום קביעות. אבל חיצונית הוא חרדי) ועצות לפרנסה גם הם לא תופסות מקום בליבו..

הקושי שלי (כשאני מבטא אותו) רק מדכא אותו וגורם לו לבלות במיטה יותר (מאשר מול המחשב).

קשה מאוד לכוון אותו לשם שמים, כי קשה לי.. קשה לי איתו! אני רוצה שיהיה נורמאלי כמו כולם עובד/לומד/ לא יודעת מה.. עושה משהו! לא כלום כזה..

מה אפשר לייעץ לי?

יש לי איזו עצה?

לא. אני לא מאמינה בגירושים. יש לנו ילדים משותפים רכים, ואנחנו מתאימים ולרוב אוהבים.

לעזוב אותו לנפשו, לקבל זאת כעובדה מוגמרת שבעלי "בטלן" מרצון או מחוסר יכולת?

וכואב לי שאני מכנה אותו כך בליבי.. אבל זה המציאות שכולם רואים.

לריב, או להתעקש?

אני מתביישת מאוד מההורים שלי/חברות/שכנות..

מאיפה נובעת המציאות של אדם שלא עובד/ לומד/ פעיל?

יש לציין שהוא לא סובל כל רעיון של ייעוץ. ולגבי, אני קיבלתי כל מיני ייעוצים באופן אישי לגבי להיות אשה כשרה וכו'..

אשמח להכוונה. איך להתמודד ולשמור על השמחה במצב כזה. אני יודעת שהכל לטובתי והשם עושה הכל מדוייק. אבל אני צריכה עצה לחיים שלי. איך מתמודדים. הלוואי וה' ייתן לך מילים אמיתיות עבורי, בכל אופן, יישר כוח.

תשובה

שלום ויקר לאשת החיל

הנושא אותו את מעלה שונה בתכלית מתשובתי שאשה שדיברה על מרחב, נראה שהמצב אותו את מתארת בא באמת מרצון אמיתי לעזור לבעלך ושיעשה עם עצמו משהו למענו. בקשתך למרחב מחייה נובע מהימצאות שניכם בבית יחד עם הכאב לראות אותו במצבו ועל כן הנושא שונה בתכלית.

נתחיל מהטוב, אתם מתאימים ולרוב אוהבים יש לכם ילדים רכים משותפים וגירושין את אינך מביאה בחשבון. את מתארת את הכאב שלך לראות אותו במצבו הרוחני וחסר המעש באופן כללי.

אתחיל משאלתך, האם לעזוב אותו לנפשו ולקבל את המצב? חד משמעית לא! המצב בו הוא שרוי איננו גזירת שמיים, בעל המחבר בפתיחה למסילת ישרים מנחה אותנו לבירור "כלל חובת האדם בעולמו", זה מתחיל כמובן באמונה, בתפילה ובעבודה בפנימית של האדם על מידותיו. כל אלו לא יוכלו להתרחש ללא רצונו בכך, ייתכן אפילו שבעלך זקוק לעזרה חיצונית וגם כאן ללא רצונו לא יוכל איש להתקרב ולסייע לו. וכאן מצוי גם האתגר הגדול ביותר שלך. את הקרובה אליו ביותר צריכה לתת בעצמך אמון שתדעי כיצד לעורר את הרצון שלו שעל דא נאמר אשה טובה עושה רצון בעלה. עושה ומכוונת את רצונו. ברור שהוא אינו שבע רצון ממצבו והדבר מתבטא בבריחה אל המחשב או למיטה על כן צריך קודם כל לקבל ולהשלים שזה המצב, זאת עובדה קיימת. (לא להשלים עם זה אלא להשלים שזה כך ושגם הוא סובל מכך) מבלי להכירו, לעיתים עצם העזר כנגדו מתפרש אצל האיש כעזר נגדו ובאופן בלתי מודע הוא פועל כדי לשמר את תשומת הלב והדאגה להן הוא זקוק ואינו רואה את המציאות באופן הגיוני ועוסק בהונאה עצמית וברציונאליזציה של הפיכת המצוי לרצוי והפיכת הרצוי ללא רצוי. אולי כדאי להתנתק מהניסיונות לשנותו ובכך הוא יבין שאלו בעצם החיים שלו ובכך יתעורר לטפל בעצמו.הדבר עשוי לנבוע מסיבות רבות שאין אני מתיימר לנסות להבינן על גבי מדיה זו, הן באימון והן בטיפול או ייעוץ מכל סוג שהוא נזדקק לשיתוף הפעולה והרצון שלו להתרומם מהמקום בו הוא נמצא.

על כן, אני סבור כי בראש ובראשונה, יש לך עבודה לעשות עם עצמך, לקבל את העובדה שהדברים הם שהם (לעת עתה) ושזו נקודת פתיחה שבה את לוקחת אחריות ומניעה איזשהו תהליך שיביא אותו לרצות ולהתקדם. אמונתך בהשגחה התבטאה בצורה נפלאה ולכן גם רצוי להתפלל לה' שיעזור לך להבין מה התפקיד שלך בניסיון הזה מתוך ידיעה שיש בכוחך להביא לשינוי המיוחל ולשמחה שאת מבקשת. אז מתוך הרישא "אנחנו מתאימים, לרוב אוהבים ולנו ילדים רכים" הביטי אליו בעיניים של אהבה והבנה והתחילי להקשיב לצורך האמיתי שזועק ממנו, אני מאמין שתיטבי לשמוע את הקולות ותדעי לאמר את המילים הנכונות מתוך שהוא יידע אינך לעומתו אלא כנגדו.

ברכה שמחה והצלחה

עזרא היידו MCI

מאמן מומחה ומגשר משפחה, ברוח היהדות