אנו משפחה דתית לאומית תורנית,יש לי בן חייל ביחידה מאד מובחרת,לצערי בשנתיים האחרונות הוא זוכה ליחס משפחתי הגובל ממש בהערצה ואולי אפילו בסגידה,נוסף לכך הוא זוכה ליחס מיוחד מהנוער ותושבים ביישוב "כראשון מהישוב שלוחם ביחידה כזאת".
כאשר הוא מגיע לשבת הוא כל הזמן מבקר אותנו ואת החינוך שלנו,יש לו טענות על הרגלים בבית ובעיקר הדבר בא לידי ביטוי בארוחות שבת.
בראש השנה התארחו אצלנו סבא וסבתא ודודים במהלך הארוחה ביקשנו ממינו להפסיק להעיר והוא התבטא "אני עושה לכם טובה שאני בא אליכם לחג"
הטונים עלו וני ביקשתי ממנו שיעזוב את שולחן שבת.
מאז הוא לא הגיע לשאר הארוחות בחג והלך לישון אצל חבר ביישוב,הוא חזר לצבא ללא החלפת מילים וללא צילצול טלפון לפני כיפור (אצלנו נהוג שכל ילד לפני שבת מתקשר להגיד שבת שלום).
אני ובעלי חלוקים כיצד לנהוג,בעלי חושב שצריך ךתת לעניין להרגע ולהמשיך הלאה
אני חושבת שזה רק ידחה את ההתפרצות הבאה ואנו צריכים לא להתקשר בנתיים כדי שיבין את חומרת מעשיו
שאלותינו:
מה לדעתכם כדאי לעשות? מה ההשלכה של הדברים על שאר המתבגרים והילדים הצעירים בבית?
חשוב לציין ששוחחנו עימו על תחושותינו ועל ההרגשה שכשהוא בא לשבת אנו נכנסים לתחושת מיגננה,אך הוא טוען שזוהי בעיה שלנו.
נשמח לתשובתכם דרך הדואר אלקטרוני.
בברכה אמא אוהבת ומודאגת
תשובה
שלום רב,
אכן זו דילמה האם להעמיד לו גבולות, ולא לתת לתחושת הבטחון והגאווה העצמית לפרוץ. יתכן שדרך הביניים בין הגישה של בעלך, להניח לעניין ולתת לזה לעבור לבין הגישה שלך היא המתאימה- מצד אחד לא להחריף את העימות אך לנסות להגדיר מהן ההתבטאויות שנראות לכם מוגזמות ובלתי נסבלות.
קשה להעריך האם מדובר בשלב התפתחותי, סוער אמנם, של עצמאות יתר ובטחון עצמי מופרז, ללא הבשלה רגשית תואמת, או בקו של אישיות הדורש עמדה תקיפה יותר. יתכן ומישהו קרוב, ולא ההורים, יכול להעריך נכון את המצב ולדבר איתו באופן יותר נינוח.
בכל מקרה דרושה סבלנות ומידתיות בתגובות, וניתן גם לשאול את הצעירים כיצד הם מרגישים, ומה הם חושבים על התנהגותו. אולי עם הזמן ניתן יהיה לראות האם ישנה הסלמה, או ריכוך בנושא.
בהצלחה.
בהצלחה.