אני בת 21- הבת הבכורה בבית. אמא שלי אדם מאוד רגיש, היא תעשה בשביל הילדים שלה מעל ומעבר. אבל הרגישות הזאת גם מתבטאת בתגובות- היא לוקחת דברים מאוד ללב וכשהיא כועסת היא מגיעה לטונים די גבוהים- מה שקורה לעיתים קרובות. בבית- היא אדם לא רגוע. אני יודעת שבעבודה היא נחשבת לאדם רגוע, מקצועי ומוערך. אפשר להכניס אותה להגדרה "קשת יום". אבא שלי מנגד הוא אדם מאוד מופנם, במשך השנים הוא פיתח מעט אדישות לתגובות הקיצוניות שלה.לאמא שלי יש נטיה "להפיל" על עצמה את כל עבודות הבית, מה שהפך כבר להרגל מצד כל המשפחה. ב- 10 שנים האחרונות הבית נמצא "על גלגלים", אני יכולה לומר שלמרות התיאור הנ"ל ההורים שלי בינהם מסתדרים בסדר בסופו של דבר, למרות שהם בקושי יוצאים ביחד ואין להם חיי חברה/חיי קהילה שבה הם מעורבים. האוירה בבית לא רגועה, כל הזמן יש צעקות מעבר לגדר הנורמלי- זה מאוד משפיע על האחים הקטנים שלי. אבא שלי מתנגד מאוד לטיפולים פסיכולוגיים ואמא שלי מצדה תיעלב מאוד אם אציע לה. אין גורמים משפחתיים/אחרים שניתן לערב בעניין.
מה ניתן לעשות במצב כזה..?
מודה לכם מאוד!
תשובה
שלום רב,
חשוב שאת ערה ומודעת למצב, מזהה את הבעייה ולפחות לגבי עצמך תנסי לפתח דרכי התמודדות שהמתח בבית לא ישפיע.
ביחס להורים תנסי לבטא את הרגשתך שהמצב לא טוב, וככה זה לא טוב לאחים הקטנים, ולשאול את ההורים, ביחד או בנפרד, מה הם חושבים שניתן לעשות ולשפר.
ככלל, כבת במשפחה את לא יכולה לקחת אחריות וסמכות, שזה תפקידם של ההורים, ולכן כל מה שתוכלי זה להתערב בעדינות, אבל לומר דברים ברורים.
בהצלחה.