בס"ד
יש לי שאלה:
כשאני נמצאת בחברת אנשים ואנחנו יושבים, אני מרגישה שקשה לי להתרכז ולהסתכל, יש לי מן תחושת מתח ואני חוששת שאמצמץ בעיניים. אני מעדיפה לדבר ואני צוחקת ומדברת ומרגישה שאני מעדיפה את זה אבל לא ממש , אולי כי זה עוזר לי קצת "לצאת" מהתחושה שתיארתי. זה לא נורא, אבל אם זה הרבה זמן אני מתחילה להתעייף ומעדיפה תמיד לעשות משהו תוך כדי.ותמיד אחר כך יש לי מחשבות על עצמי אם הייתי באמת מה שאני או אחרת ואם איך שאני מרגישה ככה זה הנורמלי או שזה אחרת? באופן כללי אני יחסית ביישנית, אבל אני יודעת שאני יכולה להתנהג בצורה לא ביישנית כדי "לכסות"על ההרגשה, אבל שוב אני מרגישה עם עצמי לא ממש רגועה. באופן כללי אני מרגישה שאני לא רגועה כשאני עם אנשים. למה? אין לי בעית של לקויי למידה.אני חושבת שזה רגשי. איך אפשר להתגבר על זה? ואל תפנו אותי כאן למשהו. זה יעזור לי אם תגידו מספר "טיפים". תודה רבה!!
תשובה
שלום רב,
אכן זה נשמע שהבעייה היא רגשית, אולי קשורה לדימוי עצמי או למשהו בקשר הבין-אישי. הסיבות לכך יכולות להיות שונות. כללית זה נורמלי וטבעי והרבה אנשים חשים כך, השאלה עד כמה זה מטריד אותך, ועד כמה את סובלת מהרגשה זו.
למרות שכתבת שלא להפנות אותך למשהו, נראה שכדאי לפנות ליעוץ כדי לבדוק קצת יותר לעומק את הרקע והסיבה, ולא להסתפק ב"טיפים" של טכניקות התמודדות כמו הרפייה או אימוץ חשיבה חיובית וקבלת חיזוקים.
בהצלחה.