שלום רב.
נניח שיש פער בין הפוטנציאל שלי (שכל, שיחה) לבין רמת הביצוע, המעש, ההישגים.
אני חשה כי למרות שיש לי נתונים גבוהים של פתיחה אני מאד רגועה ופסיבית, חיי שגרתיים עד כדי משעממים ואני שוקדת על שמריי.
כשאני נחשפת לחייהם של אחרים, שיחות פלאפון, חברים, תזוזה, עשייה- אני, נתקפת מבוכה.
אני מאד חולמנית, ומצידי מסוגלת להסתגר עם עצמי ולהנות,ולא חייבת חברה.
מילא זה, אבל הדבר מדאיג מעט כשאני רואה שאני קצת "תקועה" לא מעט שנים ולא משיגה מטרות רציניות בחיי. זה כמעט כאילו אנשים עם נתוני פתיחה גרועים בהרבה מצליחים להתקדם בחיים, לסמן מטרות ולהשיג אותם.
אצלי יש תחושה כאילו שגם בגיל 28 עדיין אשב בבית, בלי חבר או בעל ועוד.
איך מפתחים אסרטיביות או בערה? אם זה לא בא מבפנים..
אני כ"כ רוצה גם לי יהיה!
תשובה
שלום רב,
מכל מה שכתבת המשפט האחרון שאת כל כך רוצה שגם לך יהיה הוא המשמעותי. ישנם סוגים שונים של אנשים, יותר הישגיים ושאפתנים,או פחות, יותר אסרטיביים או פחות. הנקודה היא האם אדם שלם יחסית עם עצמו, האופי ורמת הפעילות שלו או לא. התחושה שאת "תקועה" ורוצה שגם לך יהיה חבר, בעל והישגים, מלמדת שיש צורך לשנות.
לכן מומלץ שתנסי לקבל סיוע מבחוץ, חברים או משפחה, ואם זה לא מספיק לפנות ליעוץ, לפחות לפגישה אחת כדי להעריך את מצבך.
בהצלחה.