אני מרגישה ממש אבודה...
אני הבכורה בבית (בת 17) ויש לי שלוש אחים שקטנים ממני (15, 13, 10). המצב אצלנו בבית ממש מסורבל וסבוך מכל מיני כיוונים.
אמא שלי הפסיקה לעבוד אחרי שנולדנו כדי לגדל אותנו. היא עבדה פה ושם, אבל הייתה בעיקר בבית. היא עכשיו בת 50+ והיא לא מוצאת עבודה (למרות שלפני שנולדנו היא הספיקה לעשות תואר שלישי בביולוגיה). אבא שלי שעובד פיזית כל היום כועס על אמא שלי שהיא לא עובדת והם רבים על זה כל הזמן. אמא שלי ממש עצובה, כי היא מנסה לחפש עבודה אבל היא לא מוצאת כלום.
המצב הכלכלי שלנו סביר אבל יש כמה בעיות. אבא שלי ממש פזרן (קונה כל הזמן מכשירים אלקטרונים ועוד דברים). אמא שלי מנסה "לרסן" אותו, כי באמת אין לנו כסף לדברים מיותרים, אבל הוא בכלל לא מקשיב לה ואומר שהוא המפרנס היחידי וזאת זכותו המלאה. זה כמובן גורם למתחים נוספים.
בעיה נוספת היא- אח שלי בן החמש-עשרה עושה כל הזמן בעיות להורים שלי. הוא לומד בישיבה תיכונית באזור שגומרים בה כל יום בשבע בערב. הוא חוזר עצבני ומרוגז, מרביץ לכולם (גם לי ולאחותי), מקלל את ההורים שלי ואותנו. פשוט מחריב את המשפחה. כל פעם שיש איתו ויכוח זה נגרר לויכוח בין ההורים שלי. אמא שלי כל לילה בוכה בגללו... הם חשבו אולי להעביר אותו ישיבה , אבל שום דבר לא מוצא חן בעיניו והוא רוצה רק מקום שגומרים מוקדם ושלא כ"כ חזק מבחינה דתית. הוורים שלי לא רוצים שהוא ידרדר , אבל הם לא מצליחים לעצור אותו. הוא ממש מזלזל בלימודים, לא לומד בכלל, חוזר כל הזמן מוקדם הביתה ומשקר כל הזמן להורים שלי, לאחים ולמשפחה. כל ערב הוא רב עם ההורים שלי שיתנו לו לצאת (אנחנו גרים ביישוב דתי) ואם הם לא מרשים- הוא צורח ומתעצבן עד שהם נותנים/ עד שהוא הולך לישון, ואם הם נותנים- הוא חוזר הביתה ממש ממש מאוחר. יש לו כמה חברים שהם די בסדר, אבל הוא נמשך דווקא ל"גרועים שבהם" ( כל הזמן עם בנות, יוצאים לבלות בירושלים, מעשנים נרגילות וכדומה...). הוא כל הזמן רב עם ההורים שלי שישימו לו אינטרנט (האינטרנט אצלנו חסום וצריך סיסמה) ואז הוא נכנס לכל מיני אתרים לא כ"כ בסדר.... ההורים שלי ממש מתוסכלים ולא יודעים מה לעשות איתו. אני מנסה להתערב ולנסות להגן על ההורים שלי (בעיקר על אמא שלי) אבל אז הוא יותר מתעצבן, ולפעמים ההורים שלי גם כועסים שאני מתערבת.
גם המצב עם האחים שלי הקטנים (13 ו-11) לא כ"כ טוב. לאט לאט הם הולכים בעקבותיו- מתחצפים, מזלזלים, עצלנים, לא לומדים, מתעצבנים מהר...
העיניין הוא שגם לאבא שלי יש נטייה לפגוע לפעמים באמא שלי, להתעצבן, לזרוק דברים (זה לא קורה הרבה- אבל זה קורה), להסתגר לו במחשב האישי שלו, ללכת לחברים שלו (בעיקר לחבר שלו ביישוב שהוא גרוש). אמא שלי אומרת שהאחים שלי רואים את אבא שלי ומחקים אותו (בעיקר בן ה-15) והאחים הקטנים רואים את אח שלי ומחקים אותו.
אבא שלי נורא נפגע מהיחס של אחים שלי. הוא לפעמים מתבטא בצורה מפחידה שאין לו למה לחיות, הוא עובד כל היום- בשביל מי?, הוא מאיים לעזוב את הבית... גם אמא שלי משתגעת לפעמים- היא כבר מבוגרת (היא יותר גדולה מאבא שלי וגם נראת קצת יותר מבוגרת- דבר שכמובן יוצר זלזלול מצד אבא שלי...) וסובלת המון.
לשני ההורים שלי אין הורים בארץ (לאמא שלי יש אח אחד)- שניהם עלו (אבא מארה"ב ואמא ממרוקו-צרפת).
למרות שאמא שלי לא עובדת בחוץ, יש לה המון עבודה בבית- היא מנהלת את העסק של אבא שלי, מארגנת את הסידורים של הבית וגם מסדרת ומנקה את הבית (אין לנו עוזרת). זה תופס לה את רוב היום והיא ממש לא יושבת ומתבטלת. הבעיה זה שאבא שלי מזלזל בה (" מה עשית כל היום?! אני עבדתי ואת התבטלת!"...) והאחים שלי ממש מזלזלים בניקיון ובסדר והם ממש מחריבים הכל.
כשהאחים שלי חוזרים הביתה (בעיקר אחותי) הם נדבקים לוידאו (אין לנו טלויזיה) או למחשב (בעיקר הבנים).
אני נצאת איפה שהוא. תקועה וחסרת אונים. אמא שלי כל הזמן שופכת את הלב איתי- על הקשיים המשפחתיים, הכלכליים, האישיים וכ'ו. חשוב לי לשבת ולדבר איתה- אבל המצהב ממש מייאש, אני מרגישה חסרת אונים ולפעמים זה עומס נפשי יותר מידי גדול עבורי.
אני די מצליחה בלימודים וכדומה, אל אני קצת סגורה (אני בעיקר בבית). כמובן שזה גורם פתח לזלזול (ואני מאמינה שלקצת קנאה- למרות שאני די מסתירה את ההצלחות שלי...) מצד אח שלי (בן ה-15). לפגיעות ולהצקות (אני גם שמנמנה- אז בכלל... בשבילו זו סיבה למסיבה).
גם בין האחים שלי המצב גרוע- לפעמים הם "חברים", אבל הם יכולים לתקוף ולזלזל ברמות שלא יאומנו...
לאחותי יש קול ממש חזק והיא לפעמים צורחת בעוצמות לא הגיוניות, וזה ממש מבייש כי בערך כל השכונה שומעת... והיא צורחת כל הזמן. בלי סיבה...
הייתה תקופה (שלצערי עדיין קצת נמשכת...) שאחותי (בת ה-13) הייתה נועצת בי ציפורניים בידיים, ממש עד זוב דם, והייתי כל הזמן עם צלקות בידיים. גם אח שלי (בן 15) מרביץ לי המון (יש לי כמה חבורות בידיים, בכתפיים ובגב), הוא ממש חזק וזה באמת מפחיד...
הבעיה היא שאבא שלי מתעצבן גם הוא מסוגל להרביץ (זה לא קורה הרבה- רק שהאחים שלי ממש עוברים את הגבול), מתוך כעס אמיתי עד שאמא שלי באה ועוצרת אותו (כמובן שאז יש עוד ויכוח בניהם...).
נוצרים אצלנו כל הזמן ויכוחים ומריבות- בלי שום סיבה מיוחדת.
קשה לי לראות את אמא שלי (שאני ממש קשורה אליה) סובלת ופגועה כל הזמן. חבוטה ומסכנה...
אבא שלי ברוב הזמן מדהים, עוזר ואוהב, אבל לפעמים אני שונאת אותו בגלל מה שהוא עושה לאמא שלי. שלא תבינו נכון- הוא באמת מיוחד. הקשר שלי איתו מעולה- הוא כ"כ מתעניין ועוזר לי. אני באמת אוהבת אותו, אבל לפעמים קשה איתו...
יש גם בעיה בגלל הדת, כי אמא שלי הרבה יותר חזקה(היא באה מבית ממש דתי ומקפיד אבל בצורה נעימה...) מאבא שלי (הוא היה מסורתי וחזר בתושבה). הוא לא כ"כ מקפיד , רואה לפעמים דברים לא כ"כ צנועים וכ'ו. והאח שלי (בן 15) אומר לו שלא יגיד לו מה לעשות כי הוא בעצמו לא כ"כ מקפיד . למרות שאבא שלי מתפלל 2-3 תפילות וכדומה, אבל למשל הוא לא מברך, בלי ציצית וכו'. וכאשר אמא שלי מעירה לאח שלי (על תפילות בזמן, ברכה , ציצית וכו'- הוא כועס עליה מאוד. אבל לה זה באמת חשוב. היא לוחצת אבל מאוד מעודדת ותומכת.
מה אני יכולה לעשות? בעד מי לצדד (אמא/אבא/אחים)? לנסות לגשר, להתערב?
מה עושים?????????????
אני כבר די נואשת... בשנה הבאה אני אצא לשרות לאומי- וממש מפחיד אותי להשאיר את ההורים שלי (בעיקר את אמא שלי) לבד, הבית יכול להחרב... אבל מצד שני כבר נמאס לי מכל הויכוחים והמריבות.
אני יודעת שכתבתי באי-סדר ולא כ"כ ברור. אני ממש מקווה שתצליחו להבין בכל זאת...
סליחה על האורך... הייתי חייבת לשפוך את זה למישהוא...
אני חייבת עזרה. דחוף...
אני אשמח לקבל עזרה כמה שיותר מהר...
תשובה
שלום לך
את מפרטת מורכבות משפחתית שלצערי לא תוכל להפתר דרך האינטרנט.
ברור שכולכם צריכים עזרה על מנת לעשות מעט סדר בדברים המציקים לכם, איש איש ומה שמטריד אותו.
הייתי מאד ממליצה לך לעודד את אימך ואת אביך ללכת ליעוץ - תחילה הם.
לך אומר כי תחושת האחריות שלך כלפי בני ביתך מובנת וראויה להערכה אולם חשוב שתדאגי לעצמך ולרווחתך את.
בתים אינם נחרבים כל כך מהר למרות הכל. מצאי שר"ל כאוות נפשך ודאגי לבנות את עצמך ואשיותך.
בברכה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.