בס"ד
שלום רב,
אני נשואה 3.5 שנים, עם ילד.
מאז שהתחתנתי חיי מאוד מאוד קשים.
לדעתי, בעלי מפעיל כלפיי אלימות במישורים שונים. אני אומרת "לדעתי", משום שהוא טוען שזה לא.
הוא מודה שהןא משתמש באיומים כי זו השפה היחידה שאני מבינה. אבל הוא לא מסכים שזה אסור לו ושזו אלימות
אכתוב מספר דברים שהוא עושה. אבקש לדעת אם אכן מדובר באלימות:
פיסית: יום אחד בשעת מריבה הוא הרים נעל כדי לזרוק עלי אבל פספס. יום אחד הוא רצה לצאת מהבית בלילה ורציתי למנוע בעדו אז הוא הוציא טיטול של הילד עם שתן מהפח והצמיד לפניי.
כשהייתי בחודש 3 להריוני הוא כעס עלי על משהו והשאיר אותי באמצע עיר זרה שעה וחצי וסירב לפתוח לי את הרכב כדי שלפחות אשב.
מילולית: בדרך כלל לא מקלל או אומר מילים גסות. זה עניין של תקופה. אני סובלת מאו סי די אז היתה תקופה שהוא קרא לי "חולת נפש", אישה חולה. מילים נוספות: שטן, טיפשה, בהמה, סתומה, מפגרת. הלואי תישרפי. אם ה' אוהב אותי שישרוף את האשה הזו.
רגשית: לדעתי זה הכי גרוע:
כשהייתי בהריון הוא הודיע לי שבשום פנים לא אקבל יחס מיוחד. בחודש 5 פרצו לי לבית, נכנסתי לחרדה והוא סירב לחבק אותי. כשנראה לו שאני לא רוצה לעלות במידותיי ולהשתפר, הוא עושה לי כל מיני דברים כמו: רודף אחריי בבית ואומר לי כל מה שהוא חושב עלי. אני בוכה אבל הוא ממשיך וממשיך.
השאיר אותי לילות שלמים בוכה.
הוא סיפר על האו סי די להורים שלו מבלי לקבל ממני רשת וכך שפך את דמי. אין לו בעיה לפתוח את התיק הרפואי שלי בפני משפחתו.
יום אחד הוא הזמין את אמא שלי כדי שתראה שהבית שלנו לא מסודר ואני לא יודעת לנהל בית. מאוד נפגעתי וזה היה יום שישי אז בערב שבת לא יכלתי לשבת בשולחן אפילו אבל הוא ישב, אכל וצחק עם משפחתו ואני הייתי זרוקה בחדר.בחושך.
הוא טוען שכל הדברים האלה מגיעים לי כי זה הדבר היחיד שאני מבינה. הוא טוען שזה שיש לי או סי די זה הבעיה בבית ולא האלימות שלו. הוא בכלל לא מסכים שזו אלימות ולכן אני שואלת.
יש לציין אני מטופלת ע"י פסיכותרפיסטית וזה התחיל מזה שהוא איים עלי שאם לא אטפל בזה הוא יעזוב אותי . כל זה היה בליווי מילים כמו "אשה חולה" "החיים שלי במיץ של הזבל", "למה דווקא אני" וכו'. הוא טוען שזה הדבר היחיד שהבנתי ולכן נהג כך.
אני מרגישה שאני אשה טובה שסובלת מאלימות.
מה אוכל לעשות והאם בעלי זקוק לטיפול?
תודה
מהנשואה הבודדה.
תשובה
שלום רב,
התיאור שלך הוא קשה ולפי התיאור אכן מדובר באלימות. המצב שאת מתארת הוא בלתי נסבל לשניכם.
סביר להניח ששוחחת על כך עם המטפלת שלך, ותנסי להתייעץ איתה מה לעשות בפועל.נראה שרצוי שגם בעלך יהיה בטיפול ושיעשה נסיון לטיפול זוגי. אם לא יהיה שיתוף פעולה מצדו ניתן לשקול לערב מישהו מהקהילה, רב או עו"ס. במידה ולא יהיה שיפור במצב צריך יהיה לשקול האם נכון להמשיך בנישואין כאלו או להתגרש.