שלום וברכה!
אני בת 27, סטודנטית לתואר שני, רווקה ומתגוררת בבית הורי. לפני כחודשיים+ סיימתי עבודה במסגרת פרוייקט זמני ועדיין לא מצאתי עבודה חדשה. כמובן שהמצב הזה לא קל עבורי
אבל אני מנסה לעשות את המיטב שביכולתי במציאות הנתונה- לחפש עבודה, לסייע רבות במטלות הבית וגם בדברים אחרים "הודות" לזמן הפנוי שעומד לרשותי. לאחרונה, כנראה נמאס לאמי מהמצב הזה (ומדברים אחרים שממש לא קשורים בי), והיא פשוט התפרצה עלי בצורה קשה והחלה ללעוג לי ולמצבי- לרווקותי, לכך שאינני עובדת, למצבי החברתי(אני לא מאלה שמוקפים בחברות, אבל עם זאת יש לי מס' חברות- אלא שגיאוגרפית הן רחוקות ובנוסף לכך, במצבי הנוכחי קשה לי להשקיע בקשרים חברתיים - אבל הן בהחלט עדיין חברות שלי...גם אם אנחנו לא מדברות /נפגשות לעיתים קרובות). היא אמרה לי דברים קשים ביותר- המביעים זלזול, לעג (ואפילו, סליחה על הביטוי,רוע). אני לא יודעת מאיפה להתחיל להתמודד עם הקשיים שלי- היעדר העבודה,היעדר זוגיות, ויחס משפיל מצד אדם שאתה מצפה ממנו לתמיכה. בשמחה הייתי עוזבת את הבית לטובת חיים עצמאיים (אגב, גם אמי דרשה שאעשה כך במהלך ההתפרצות שלה עלי)- אלא שבמצב הנתון שבו אין לי עבודה -אני חוששת מאד לעשות צעד כזה. כלפי חוץ אני משדרת עצמה ו"עסקים כרגיל", אבל בפנים- הלב שלי נקרע. מה גם ששהתפרצות שלה היתה די "פתאומית" , עד אז הקשר ביננו היה די טוב וקשה לי להבין למה מגיע לי יחס כזה.
אני יודעת שיש לה קשיים אחרים שאינם קשורים בי. אבל גם לי לא קל ואני מנסה, כמו שכבר כתבתי, לעשות את המיטב שאני יכולה בתנאים הקיימים.
אשמח מאד אם תוכלי לייעץ לי בעניין.
תודה רבה
תשובה
שלום רב,
ביחס למצבך והרגשתך, מבחינתך את עושה את המירב והמיטב, וזה יפה מאוד. תשקלי האם יעוץ או טיפול עשוי לסייע לך לברר מה קורה, האם ניתן להתמודד אחרת ומה מקור הקושי.
ביחס לאמא, כדאי לנסות לדבר איתה שלא בשעת כעס, להביע את הרגשתך ביחס להתפרצות שלה, להראות לה שאת מנסה להתמודד.ולשאול אותה על הקשיים שלה במידה והיא מוכנה לדבר.
בס"ה מדובר במצב זמני, וסביר להניח שהוא ישתנה.
בהצלחה.