יש לי בחורה שעוזרת לי בנקיון ולומדת במדרשה ללימודי יהדות בשכונה שלנו. היא בחורה בודדה אך מקסימה עם אופי חיובי וממש התחברנו. לאחרונה היא שאלה אם תוכל לאכול אצלנו בליל שבת ועניתי כן בשמחה. ראיתי שבעלי לא הכי מבסוט מזה אבל כבר נקבעה עובדה בשטח. היא מאד נהנתה למרות שאחד הילדים שלי שהוא מאד ביישן, התבייש ממנה מאד ולא הביט לעברה בהפגנתיות. הוא היה עצוב ומסוגר ובשלב מסוים בקש לעזוב את השולחן והלך לישון.
חשבתי שזו תופעה חולפת. כמה שבועות לאחר מכן (בשבת האחרונה) היא שוב שאלה אם תוכל לבוא. הפעם כשאמרתי לבעלי הוא כבר אמר לי שהוא לא כ"כ מסמפט אותה (הוא כ"כ נחמד אליה שממש לא שמתי לב לכך). הבנתי מתוך דבריו שהיא אפילו דוחה אותו וקשה לו לאכול בקרבתה. בכ"ז הוא אמר לא לבטל הפעם אבל להשתדל שלא תרצה לבוא שוב. הפעם הילד הקטן (בן 4) ממש בכה ואמר שהוא מרגיש לא טוב וכשחקרתי אותו הוא הודה שזה בגללה והוא לא רוצה שהיא תדבר איתו. מיד לאחר קידוש הוא הלך לישון.
אז ככה: מצד אחד זו מצוה גדולה והיא שבה והדגישה כמה היא שמחה שהיא באה אלינו וכו'. מצד שני - באיזה מחיר?
אז בואו נאמר שהמחיר לא שווה. כלומר להרוס את הסעודה המשפחתית בשביל אורחת --- הבנתי. אבל השאלה הגדולה: מה אני אומרת לה בפעם הבאה שתבקש?? איך אני יכולה לסרב לה?
האם יש לכם אולי רעיון למשהו כולל שאני יכולה להגיד שיגרום לה לא לבקש שוב? וכמובן בלי שתיפגע? אני שוברת את הראש ולא מצליחה לחשוב. באופן זמני תמיד אפשר לומר "השבת אי אפשר". אבל איך אסרב לה לטווח הארוך? אנו בקשר שבועי!
אודה לכם מאד מאד אם תענו לי, אני במצוקה.
תשובה
שלום רב לך.
אינני בטוחה שהגעת בהכרח לכתובת הנכונה.
יועצת לענייני נימוסין ו"שקרים לבנים" תוכל אולי לסייע יותר....
ככלל, כדאי תמיד במקרים כאלה לקחת אחריות. כלומר הבעיה היא לו בה אלא בכם.
אתם עייפים, ארוחות שבת בזמן הקרוב מוקדשת לילדים בלבד וכד.
איני יכולה להבטיח כי היא לא תיפגע - אך לפחות זהו הרע במיעוטו.
לאחר שה"איום" הוסר, יש מקום אולי להעלות עם בן זוגך את העניין משום שזה משפיע על בנכם.
הוא יפגוש בחייו אנשים רבים אשר משום מה יקשה עליו לשבת בחברתם: אם משום מום שלהם, חוסר סימפטיה כלפיהם וכד. קושי זה בהחלט יכול להצר את צעדיו, לגרום לו לאי נעימות וגם קושי בקבלת האחר והחריג שהפכו לערכים בתרבותינו (וטוב שכך).
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה