שלום,
אני לא האמנתי בחיים שאכתוב כזו שאלה, במיוחד לאור היותי רווקה. בת 24.
הפסיכולוגית שאני הולכת אליה הסבה את תשומת ליבי לעניין ולכן חשוב לי לשאול מה יש להלכה, אשר חשובה לי מאוד, לומר בעניין.
העניין התחיל כי סיפרתי לפסיכולוגית שיש בחור שמעניין אותי ואז קצת התחלתי להתנשף. הפסיכולוגית שאלה אם אני מאוננת, אמרתי שלא ושאני אפילו לא יודעת איך עושים את זה.
עד כה יצאתי עם מעל 30 בחורים ולצערי הרב טרם מצאתי את האחד.
אני קצת מתוסכלת מהעניין-גם מבחינה רגשית שלא מצאתי נפש שאיתה אוכל לשתף בכל, וכן ככל שעולה הגיל גובר בי הרצון לגעת בבחור. יש לציין שעד היום שמרתי נגיעה לגמרי! מטעמים דתיים(ואני יודעת שאין הרבה בחורות כמוני).
הצורך ורצון לגעת במישהו גובר, בעיקר כי אני גם בחורה די נשית(ומינית) וזה נורא חסר לי.
שמעתי שפרויד אמר שהדחקה מינית גרמה בהסטוריה להסטריה אצל בחורות והדעה שלי בעניין היא שנגיעה זה דבר טבעי וחשוב, בעיקר בגיל כזה, כי מה לעשות שאנו בני אדם ולא מלאכים.
אני מרגישה שאני לא נותנת ביטוי לחלק בי ושאני מגבילה את עצמי.
ידוע לי שהתורה היא תורת חיים ולכן רציתי לשאול האם יתכן שהתורה לא נותנת פיתרון לחב'רה רווקים בגיל יחסית מתקדם לעניין נגיעה?
כיוון שגם לגבי אוננות-שמעתי שזה אסור בתכלית האיסור ולכן שהפסיכולוגית הציעה לי את זה קצת הזדעזעתי.
בשבילי ידעתי שאם אתחיל עם זה-סימן שהתייאשתי שאצליח למצוא בקרוב את הקשר האמיתי. אני גם מרגישה שאם "אקיים יחסים עם עצמי" - אז אם גם במישור הפיזי אין לי צורך בבן זוג - אז למה כן??
בקיצור אני מבולבלת ומרגישה בקונפליקט עז:
מחד-הרצון לגעת, לחוות מישור שעדיין לא חוויתי, לטעום עוד קצת ממה שהחיים יכולים להציע, כשיש להדגיש שאני מהילדות הטובות "הדוסיות".
מאידך-אני יודעת שהתורה לא מאפשרת מגע מיני.
מה עושים????
(אתם יכולים גם לעזור לי למצוא חתן אם תרצו:))
תשובה
שלום
לפי המשנה בחור צריך להתחתן עד גיל 18. בימינו אומרים מכיוון שאין בגרות עדיין בגיל הזה אז מאחרים את הגיל לגיל 24 לגברים. כלומר נניח גיל 20-23 לנשים.
כמובן שכאשר עוברים את הגיל הזה ומבחינה נפשית מרגישים בוגרים ומוכנים רק שלא נמצא בן הזוג המתאים המצב לא פשוט.
לכן החוסר שלך הוא אמיתי וטבעי. ה"פתרון" הטוב ביותר כמובן הוא להשקיע את כל המאמצים בלמצוא בן זוג מתאים, ירא שמיים ובעל מידות להתחתן ולהקים איתו בית נאמן בישראל כמה שיותר מהר.
את שואלת לגבי ההצעה של הפסיכולוגית שאינה לפי דעת התורה, אבל אפילו אם נציע כזה חצי-רבע-פתרון הוא רחוק מאוד מלהיות הפתרון הנכון. הוא למעשה בכלל לא פתרון. הוא אולי סוג סוכריה לחמש דקות כדי לפתור דחף רגעי.
לפי התורה כתוב "קדושים תהיו" ולכן ההצעה של הפסיכולוגית וה"סוכריה" שלה אינה טובה. לא רק מבחינה הלכתית אלא גם מבחינה נפשית ונשמתית כי התורה והקב"ה מבין ויודע יותר טוב מהפסיכולוגית מה נכון ומה טוב לנפש ולנשמה שלנו. וההלכות והמצוות בנויות בצורה טבעית לגוף שלנו.
הפתרון הוא כמובן להתחתן, אז אני חושב שאת צריכה להתמקד במציאת הפתרון האמיתי ולא בחיפוש אחרי "סוכריות" זמניות.
את אומרת שיצאת עם 30 בנים, אבל מה היתה הבעיה בהם? או בחיפוש עצמו ובהצעות שהציעו לך? צריך למצוא את הגורם האמיתי לבעיה, לפתור אותה (אולי בעזרת עזרה אמיתית של פסיכולוגית) ואז להתקדם לפתרון האמיתי ולאהבת אמת שאת זה שום "סוכריה" לא תביא לך.
ונשמח בשמחה לסייע לך בתחום השידוכים.
בהצלחה ושנשמע ממך בשורות טובות
שמואל, כולנו שדכנים