שלום,
העניין הוא כזה.
יש לנו בת מקסימה בת שנה ושלושה חודשים.
מדרך הטבע יוצא שאני (האמא)נמצאת איתה במשך רוב היום להוציא 5 שעות אצל המטפלת ובעלי נמצא איתה הרבה פחות מכיוון שהוא עובד ומגיע מאוחר, בסכ"ה יוצא שהוא איתה בערך שעה עד שהיא הולכת לישון. גם בבוקר הוא קצת איתה ולוקח אותה למטפלת.
נוצר מצב שבלילה כשהקטנה מתעוררת (ולצערנו זה קורה הרבה) היא לא מוכנה לקבל את זה שבעלי ניגש אליה, כשהיא רואה אותו היא מתחילה בצרחות הסטריות ממש וברגע שאני מגיעה אליה היא משתתקת כאילו כלום לא קרה.
במשך היום אין לה שום בעיה להיות איתו וללכת אליו , היא אפילו מתרגשת מאד כשהוא מגיע הביתה.
השאלה שלי היא מאיפה נובעת הסיטואציה הזאת? האם זה קשור לזה שלבעלי יוצא פחות להיות איתה? אולי זה דבר נורמאלי לילד בגיל הזה? אולי זה מראה על תופעה אחרת שאיננו מודעים לה?
בכלל- זה הגיוני שהיא קמה 2-3 פעמים בלילה בוכה? ולא נראה שזה קשור לרעב.
נשמח מאד לתגובה, בעלי נגמר מזה ואני נגמרת מהקימות האין סופיות האלה בלילה ללא יכולת לקבל סיוע מבעלי.
תודה רבה.
תשובה
שלום לך
הבת שלך רוצה את מה שהיא החליטה שהיא רוצה. נוח לה איתך. אולי את יותר סבלנית (פראיירית...) אולי את מכניסה את המוצץ בזוית הנכונה וכד.
לילה אחד, שני לילות, אולי אפילו שלושה היא תצרח ואחר כך היא תבין שההורים שלה עקשניים ובעלי דעה.
ילדים הקמים בלילה, קמים כי למעשה כולנו מתעוררים בלילה. אלא אנחנו לימדנו את עצמנו מיד להרדם בחזרה והיא צריכה שיתווכו לה את התהליך הזה.
כמה לילות של בכי - והיא תישן וכך גם אתם.
כמובן לוודא שלא כואב לה משהו, שיש מספיק מוצצים במיטה (אם יש לה) ושהיא מקבלת אהבה ותשומת לב במשך היום. אבל אחרי 5 דקות של בכי בעלך יכנס ויאמר לילה טוב, ילטף ויצא מן החדר וחוזר חלילה עד שהיא תלמד.
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר