הציבור הדתי לאומי שוב נדרש להתמודד עם פרשת הטרדה מינית והפעם במכללת בית וגן בירושלים. לדברי הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל ומזכ"ל בני עקיבא לשעבר, אין מדובר בתופעה חדשה "הטרדות ומעשים קשים היו מאז ומעולם" הוא מרגיע, "מה שהשתנה היא הנכונות הציבורית שלנו לקום ולהלחם עת יש חשש לנגע בכלל, ולפגיעה בילדינו בפרט".
לדברי הרב גודמן, כותרות העיתונים מחייבות התמודדות חינוכית עם המציאות. "אם מדובר במציאות בה אירוע ציבורי התפרסם בקול רעש גדול - אזי הפרסום והסערה הציבוריים הם עובדות שיש לסייע לצעירים להתמודד איתם", הוא קובע, "הרי במצב זה כולם דנים באירוע: העיתונות הכללית והמגזרית, בצד חלקים גדולים מהציבור המלבנים את העניין תחת כל עץ וליד כל ספסל. האם יתכן להפקיר את תלמידינו רק לפרשנות ולתיאורים של התקשורת הכללית? דווקא אז הם זקוקים יותר מאי-פעם לשמוע קול בוגר ואחראי, שינסה לעזור להם לפרש את המציאות במבט חינוכי מאוזן. דווקא אז הם זקוקים לשמוע את הוריהם או מחנכיהם אשר צריכים לסייע להם להתמודד עם הסיפור שהכול דנים בו, לאו דווקא בצורה עניינית".
 |
|
האם להפקיר אותם לפרשנות של התקשורת? (צילום: Aaron EscobarTM -CC-BY)
|
יש צורך בחינוך בריא
עם זאת, לדבריו, יש לחנך להתמודדות ומניעת הטרדות מיניות, שלא כמי שנגררים לאחר התקשורת, אלא כמי שמוכנים לגשת אל הנושא מלכתחילה. "יש צורך בחינוך בריא לכתחילה, שלא ניזון מכותרת זו או אחרת. חינוך בריא שכולל בעיקר ניסיון לבנות עולם טהור של ערכים ושאיפות נעלות. חינוך בריא שצריך להיות מוענק הן בבית והן בכיתה ושכולל בשוליו התייחסות לסכנות הקיימות בעולם ולצורך להיזהר מהן", מסביר הרב גודמן, אשר מדגיש כי "לרוב כותרות העיתון לא אטרח להתייחס. אתעלם ואמשיך לחנך לחיים של נקיות וטהרה. אך אם יש אירוע מסעיר, שכולם שמעו עליו, כולל ילדי או תלמידי, לא אסתפק בחינוך הבריא הכולל הכוונה גלויה לזהירות עקרונית מפני סכנות וסוטים. אזי אאפשר להם להתייחס, לשאול ולשמוע על אירועי השעה המסעירים: גם בכיתה או בחיק המשפחה. לא יתכן להפקירם רק לפרשנות של הרחוב".
ומה ניתן להסביר לתלמידים ולילדים? כיצד אפשר לפתוח עמם בשיחה אודות סיטואציות מסוג זה? הרב גודמן מסביר כי הכלל הראשון מבוסס על דברי הרגעה וביטחון, המדגישים כי "ניתן לחיות חיים טהורים ונקיים. צריך לומר שרוב מוחלט של המבוגרים הם ישרי דרך, רוב מוחלט של ההורים אוהבים את ילדיהם ולא מתכננים לפגוע בהם או לזרוק אותם מהחלון, ולא כדאי להסתובב כל היום עם תחושות של חשדנות נגד כולם. כך לא ניתן לחיות". לדברי הרב גודמן רק לאחר מכן יש להוסיף את העובדה שישנו גם מיעוט קטן, שאולי איננו פועל כשורה. "ברגע שרואים או מרגישים סימן קטן שמשהו לא בסדר, ובמידת הצורך, צריך שוב ללמד לצעירים את אותם סימנים שצריכים להדליק אצלם נורה אדומה, חובה לספר מייד למבוגר שסומכים עליו כדי שהוא יסייע לי להחליט מה היה ומה עלי לעשות".
 |
|
ללמד את הסימנים שצריכים להדליק נורה אדומה(צילום: roland-cc-by)
|
עברנו את גוש קטיף, נעבור גם את זה
בהתייחס לחשש מפני משבר אמוני אשר עלול לטלטל את הציבור הדתי לאומי, הרב גודמן נשמע רגוע. "יש לנו נוער בריא, שיודע להבחין בין המוץ לתבן", הוא אומר, "הנוער שלנו עבר את הגירוש מגוש קטיף, וגילה המון רגישות וכאב ולעתים המון שאלות ותהיות, אך בניגוד לדברי הפסימיסטים, לא פגשנו שבר אמוני ביחס לקב"ה לאחר מכן. צריך לזכור שאותם צעירים, בעיקר במוסדות החינוך, מוקפים ברבנים ובאנשי ונשות חינוך ישרי דרך, העמלים על חינוכם מתוך נקיות וטהרה. לכן דווקא הם, הצעירים, יודעים להבחין בין מקרה חריג ובין הכללה מכוערת על ציבור שלם של רבנים אשר מתורתם ועמלם כולנו יונקים".
"התשובה לשאלה "האם חלילה ייווצר משבר אמוני?" תלויה בהורים והמחנכים. ככל שנשכיל לטפח אקלים חינוכי של תקשורת פתוחה: אקלים שמוכן להתמודד, מתוך טהרה ונאמנות להלכות לשון הרע - גם עם קשיים ומשברים; ככל שנסייע לילדינו להבחין בין מקרים חריגים ובין דרכנו הרוחנית הבסיסית - כך נסייע להם לצמוח ולהתחזק בתפיסה אמונית היודעת לא לטייח קשיים אלא להתמודד איתם בצורה עניינית, במקביל להמשך הוספת אור במציאות", מוסיף הרב גודמן.