שקר החן והבל היופי

רועי זמיר מתאהב מחדש בחתולה האפורה ומצטער שנתן לאסתטיקה והיופי כמעט לנצת

חדשות כיפה רועי זמיר 03/11/09 00:00 טז בחשון התשע

שקר החן והבל היופי
malfet_-cc-by, צילום: malfet_-cc-by

זה קרה בשעת ערב החתולה האפורה רבצה בפינה מחוץ לבית. החתולה הלבנה והיפה זו שעוברת רק לעיתים רחוקות הופיע פתאום וקפצה עליה. לא היה לי ספק מי היא התוקפת ומי המותקפת. החתולה הלבנה הייתה גדולה יותר וכנראה גם חזקה יותר והחתולה האפורה נותרה חסרת אונים ובודדה. רצתי מהר החוצה גירשתי את החתולה הלבנה ונעמדתי בתווח, כדי שהיא לא תשוב לתקוף. ברגע אחד סר חינה של החתולה הלבנה בעיננו ואשתי שעד לאותו הרגע מאד קיוותה שהחתולה הלבנה תואיל להישאר אצלנו לא רצתה בה יותר. היופי של החתולה הלבנה התנפץ לרסיסים והפך למשהו מאיים.


באותו הרגע חווינו בצורה חזקה עד כמה שקרניות הן העיניים, כמה טעויות בשיפוט אנחנו עושים בגלל שהאסתטיקה גוברת על האתיקה, מראה העיניים גובר על השכל הישר, אנחנו רגילים לחשוב בסטריאוטיפים לראות תמונה לחשוב בטעות שהיא חזות הכל אבל רק הבנה מעמיקה יותר של המציאות זו שמבינה שיש להיזהר מללכת שבי אחר אותה חוויה אסתטית רגשית היא זו שמסוגלת להגיע אל חקר האמת. בקיצור שקר החן והבל היופי.


בקולנוע ניתן לראות את התופעה הזו בבירור בדרך כלל רואים על הטוב שהוא טוב ועל הרע שהוא רע יתרה מכך לעיתים אם הגנב בסרט הוא יפה ומקסים אנחנו נרצה בהצלחתו אף על פי שהוא מושחת.

אך המציאות הזו איננה שייכת רק לאולמות הקולנוע. היא קיימת להבדיל אלף אלפי הבדלות בצורה עדינה יותר גם בתוך בית המדרש. האם היינו הולכים ללמוד תורה אצל מי שהוא כבד פה וכבד לשון. האם אנחנו נאזין בקשב רב לאדם מכוער ונטול כריזמה מכיוון שדבריו דברי אמת. גם בעולם הדתי והרוחני האסתטיקה משחקת תפקיד חשוב. לא פעם כשאנו בוחרים את התכנים הרוחניים שלנו אנו בוחרים את המלהיב, הססגוני המעניין ולא את הנכון והאמיתי והנצרך.


בתור מדריך סמינריונים זקן אני זוכר את השמות המלהיבים והמוזרים בהם כינינו את השיעורים שלנו. הייתה מן תחרות סמויה מי יצליח להעניק לסדנא שלו את השם המקורי והמגרה ביותר. גם היום כרכז הדרכה אני מוצא את עצמי שובר את הראש איך אני מציע לבתי הספר את הדבר המלהיב הבא וליחצ"ן יהדות


השבוע שוחחתי עם חבר שהייתה לו הצעה "מהפכנית" . הוא רוצה להציע לבתי הספר החילוניים בעיר שבה הוא גר שיעור בפרשת שבוע. בלי מדריכים מלהיבים בלי אטרקציות ומשחקים פשוט שיעור בהתנדבות בפרשת השבוע. אני כמובן פקפקתי בסכויי ההצלחה של מהלך כזה עם צער גדול על כך שאני נאלץ לפקפק. פקפקתי מכיוון שבתוך עמי אני יושב והצטערתי שפקפקתי מכיוון שאסור לשכוח את סדר העדיפויות הנכון קודם ליפה ולפעמים יש גם משהו יפה בכך שהנכון לא מתאמץ להיות יפה הוא פשוט נכון כי הוא נכון. בעולם מוחצן כל כך , פרסומי כל כך עמוס מניפולציות דווקא החתולה האפורה הקטנה השקטה והצודקת נראית לפעמים יפה יותר .

אגב רעיונות לשם יתקבלו בשמחה.


פעמים קודמות:

האם יש סיכוי לאהבה?

חזרה לשגרה