הכתב המכונה כתב רש"י הומצא על ידי בעלי הדפוס בונציה בראשית המאה ה - 16 בעת הדפסת תנ"ך מקראות גדולות, על ידי המדפיס הנודע דניאל בומברגי שחי כחמש מאות לאחר רש"י. הסיבה להמצאת הגופן הייחודי הייתה כדי להבחין בין הכתב של המקרא ששובץ במרכז הספר ובין הכתב של הפרשנים המקיפים אותו. תפוצתם הרבה של הדפוס הראשון של מקראות גדולות ושל התלמוד הבבלי הביאו "להתקדשותו" של הכתב והפיכתו לאחד מנכסי צאן הברזלי של החינוך היהודי.
לצערנו הרב, מצבו של מקצוע התנ"ך סובל מתדמית נמוכה, לא מעט בשל כמה ממאפייניו הארכאיים, כך לפחות בעיניהם של מרבית האוכלוסייה הגדלה בארצנו. במקום שהמקצוע יתפוס את מקומו בראש הפירמידה של החינוך הציוני יהודי, הוא נמצא בתחתיתה, בראש הסולם של המקצועות הדחויים.
חייבים להשקיע משאבים ומחשבה רבה איך לקדם את המקצוע, בין השאר, באמצעות טכנולוגיה חדשה, וחומרי לימודים עדכניים. בין המשאבים שזקוקים לרענון הם ספרי הלימוד והחוברות שעושים בהם שימוש להוראת המקצוע.
לפיכך בכל מה שקשור לחינוך הממלכתי לדעתי, נכון עושה משרד החינוך כשהוא מחליף את הכתב הקשה לקריאה בכתב עברי רגיל. משרד החינוך מוזמן להחליף את הכתב, אך לחזק את המקצוע ולתת לו שעות חיזוק. תלמידים מן החינוך הממלכתי שיהיו חפצים להתפתח בלימודי היהדות ימצאו את הדרכים כיצד להשלים את הקריאה בכתב זה, וילמדו זאת במסגרת חוגי העשרה ותגבור יהדות.
לעומת זאת בחינוך הממלכתי דתי, מהווה הכתב המכונה כתב רש"י, אמצעי ראשון במעלה ללימוד מרבית ספרות הקודש שבידנו. השימוש בכתב זה מצוי בתלמודים בספרות הראשונים ובספרי הלכה, חסידות ועוד. לפיכך השימוש בכתב זה בחינוך התורני הוא הכרחי ונדרש. יחד עם זאת כדאי ללמד את התלמידים שכתב זה הומצא כחמש מאות שנים לאחר רש"י ולכשיחליטו המדפיסים לשנות את הגופן, וטובה שעה אחת קודם, לא תהיה שום סיבה להמשיך ולקדש את הגופן המודפס.
הכותב הוא ראש החוג לתנ"ך במכללת הרצוג