סדרי גמרא בשילוב עם מסלולי מוזיקה וכדורסל, תורה עם סדנאות שטח, טיולים וחינוך סביבתי. ישיבות לאורו של הרב קוק זצ"ל וישיבות בשילוב לימודי חסידות ברסלב וחב"ד. תורה ותואר בהנדסה. ישיבות המתוגברות בלימודי קודש וישיבות המסתערות על מדליות למדענים צעירים, ישיבה לאומנויות וישיבות עתודה למשטרת ישראל ולצה"ל.
הניחו אצבע על מפת ישראל, בכל מקום או לפחות בקרבתו תוכלו למצוא ישיבה תיכונית אחת או שבע... כפר מימון, תל-אביב, באר-שבע, רעננה, סוסיה, חרב לאת, בית-שאן, בית-אל, בת-ים, שעלבים, מירון, מודיעין, בני ברק, חספין ועוד ועוד... זהו רק קמצוץ, רשימה חלקית ביותר, לא פחות ממאה (!) ישיבות תיכוניות קיימות היום בתחומי מדינת ישראל. ישיבות מיוחדות, ישיבות בני-עקיבא וישיבות בלי יחוס ובלי יחוד, במרכז ובפריפריה. לא אתפלא אם בשניות אלו ממש נחנך עוד בית מדרש. אם מישהו ינסה פעם לחקור ולמדוד את פרק הזמן בין פתיחתה של ישיבה תיכונית אחת לחברתה יתכן והקצב יהיה שני רק לחניכת בתי-כנסת בישראל.
פעם זו היתה הישיבה היחידה
עונת ההרשמה החלה. המוני בחורי ישראל טובים ומוכשרים, תלמידי כיתות ח בתיכונים הדתיים שברחבי הארץ שולפים את מיטב חליפותיהם (לא לשכוח ציציות בחוץ), מגלחים את מחלפותיהם ויוצאים לדרך. ידם אוחזת בתעודה הנושאת את ציוניהם בכיתה השביעית, תעודה אשר בישיבות רבות תחרוץ את דינם. אך רגע לפני, הסיפור מסתבך איך לא טובעים במגוון? איך בכלל בוחרים את הישיבה האולטימטיבית?!
בשנת ת"ש הוקמה אם ישיבות בני עקיבא, ישיבת כפר הרואה. לאחר מספר שנים (תש"ה), הוקמה מדרשית נועם שבפרדס חנה. המדרשיה הייתה הראשונה לשלב לימודי קודש וחול, במהרה אימצו (בלחץ ההורים אלא מה) השכנים מכפר הרואה גם הם את המודל. ישיבות נוספות דוגמת ישיבת נחלים, ישיבת נתיב מאיר וישיבת נתניה הוקמו או עברו הסבה והצטרפו לרשימה המצומצמת והאיכותית של ישיבות תיכוניות בישראל. מספר הישיבות נשאר קטן ושמן הלך לפניהן. לרוב היה צריך תלמיד להרחיק מאוד מביתו על מנת ללמוד בישיבה הנכספת, פעם בחודש היו יוצאים העוללים לביתם. הישיבות היו תובעניות וברמה גבוה הן תורנית והן מקצועית. כולן נשאו את דגל תורת הרב קוק והיוו את חוד החנית והמופת של הציבור הדתי-לאומי. באותן שנים המשימה הייתה קלה מאוד, האב היה פשוט רושם את בנו לישיבה בה הוא או שאר בניו למדו, והתוצר הסופי גם הוא לרוב היה דומה, אנשי תורה ומעשה מהשורה הראשונה.
בשנות השמונים למניינם, חל גידול עצום במספר הישיבות התיכוניות בארץ, גידול שממשיך ומתעצם עד עצם היום הזה. אז מה הוביל לגידול וההיצע שמסבכים כל כך את הליך הבחירה? למה שלא נמשיך במתכונת שקצרה הצלחות?
תנאי השטח השתנו - מה שהוביל לחריקות בפס היצור. אנו נמצאים בעידן בו בני הנוער מחפשים ריגושים, עניין וסיבות בכל ולכל דבר. ההסבר הנצחי בו היו פותרים בעבר נערים מבולבלים: "מתוך שלא שמה באים לשמה" כבר מזמן נתפס עבורם כבלבול מוח. הישיבות התיכוניות במתכונת המסורתיות נמצאות כבר שנים במצב של פול גז בניוטרל. התלמידים כבר לא מגיעים כדי לשאוב מן הרבנים הנערצים, כי מבחינתם הם עריצים מעולם אחר. גם תעודת הבגרות והעתיד לא תמיד נמצאים בראש מעייניהם. הם מחפשים את מה שיעשה להם טוב, כאן ועכשיו. עידן האינטרנט, המולטימדיה והסולולר הביא את העולם לקפיצות ענקיות בזמן, העתיד כבר (באמת) כאן. כך תלמידי הישיבות התיכוניות מוצאים עצמם פעמיים רבות במערכת שלא מעניינת אותם ולא מדברת אליהם. כך נולד גם הוונדליזם, ושלא יספרו לכם סיפורים זו גם הסיבה שבגינה נסגרה לאחרונה המדרשייה. יש שיטענו ש פני הדור כפני הכלב, אחרים יטיחו שהמערכת נרדמה בשמירה, כך או כך או קחו ושלבו את שתי הסיבות אם תרצו, אנשי החינוך הבינו שהגיע הזמן להחזיר את המרצע אל השק ולמצוא את הדרך להתנחל בלבבות. לא, לא לבבות האליטות משמאל אלא לבבות בני הנוער, בניהם-יקיריהם. כך נולדו מהן עשרות, דומות ושונות, בנות כלאיים ושאר ישיבות.
נוסף על הישיבות התיכוניות במתכונתן המוכרת, ישנם סוגים רבים של ישיבות עם הדגשים ומיקוד על תכנים שונים ומשונים. בין המתחרות בסצנת הישיבות כאלה המתמקדות יותר בפן התורני ובלימוד התורה על גווניו השונים, ובהתאם לכך תעודת הבגרות לרוב צנועה יותר. מהעבר השני ניצבות ישיבות הנותנות דגש רב ללימודי התיכון ולהישגיות בהם, הגדילו לעשות ישיבות המשלבות מערך שיעורים המקנה נקודות זכות לתארים אקדמיים שונים. בישיבות אלו יצא לרוב התלמיד עם תעודת בגרות משופרת ומשופעת ביחידות, אך הלחץ הפסיכולוגי והדרישות הגבוהות יכולים להביא לעיתים לתוצאות הפוכות.
טרנד עולה בסצנה ופופולארי לא פחות הינו של ישיבות המדגישות את ערך ההתיישבות וכוללות לימודי ארץ ישראל, גיאוגרפיה ולימודים במסגרת חופשית יותר בשילוב עם טיולים וסדנאות שטח לרוב. ניתן גם למצוא ישיבות שיחודן בשילוב אומנויות שונות קרי מוזיקה, פיסול, ציור ועוד. לשורת הישיבות נוספו כאלה המתמחות במתן סיוע לנערים המאובחנים כלקויי למידה. עייפתם? על הקטלוגים השונים יש להוסיף את סוגיית המיקום והמרחק מהבית ומאזורים הומים, עם סנגורים וקטרוגים לכאן ולכאן, ואם כבר בבית עסקינן, לא לשכוח שכיום ישיבות רבות אינן במתכונת של פנימייה אז לכם נתונה זכות הבחירה.
שבו נא הורים ונערים יקרים ובחרו לכם ישיבה, כל שנותר לכם הוא להחליט על התמהיל המושלם כי מגוון כאמור יש גם יש בתפריט. אולי תבחרו בדגש על לימודי הקודש? אך מצד שני במסגרת לימודי החול אין הרבה מה לאכול. אז אולי הנער הוא, הוא, זוכה העשור הבא בפרס נובל למדע... הורים כבר מזילים ריר? רק זכרו שבגרות אפשר להשלים, ילדות אי אפשר... אולי תבחרו בישיבה בעלת "חינוך סביבתי" או בתרגום חופשי, טיול שנתי. שוב פנייה אליכם ההורים, רגע לפני שאתם פוסלים. אם באסיפת ההורים האחרונה שמעתם את המשפט: "יש לו פוטנציאל אך הוא לא אוהב לשבת" אולי עדיף שילדכם יכיר את ארץ ישראל ולא את חיי הלילה שלה... עזרתי? סיבכתי? אז המון-המון בהצלחה! לרב, מדען, פסנתרן, כדורסלן... הבא. רק רגע לפני, טיפ קטן, ישן נושן מבית מדרשם של חז"ל: "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ"...