פעולה מס' 2
קח אותו לאט את הזמן?
מבוא :
הנושא אמנם נשמע נדוש, שוב מדברים על כוחו של הנוער? אז כן! שוב! לפני שאנחנו קוראים למהפכה בתנועה, להעברת מוקד חבריא ב' לעשייה – צריך להבין שיש כח לעשות.
מהלך הפעולה :
שלב א' :
המדריך יציג עמדה מנוגדת לפעולה הקודמת – מה רוצים מאיתנו? בסה"כ כולם יודעים שלעשות באמת אפשר רק כשמבוגרים. אמנם נוער הוא זה שהקים את התנועה אבל היא כבר קמה! ומפה לעשות אפשר רק שגדולים באמת! באמת, מה שהיה פעם - פעם! היום בשביל לעשות דברים רציניים צריך תואר, צריך להיות אחרי צבא/שרות לאומי. אנחנו תיכוניסטים. מה רוצים מאיתנו?
להשמיע את השיר "קח אותו לאט את הזמן", כדאי לכתוב על בריסטול את המילים על מנת שהחניכים ישירו :
קח אותו לאט, את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפרצות
פזמון: להתמכר ללב המשתגע
לדמיון המתפרע
לאושר שנוגע
בעומק הכאב
אתה עוד תשנה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה
אם האהבה כאבה לך אתמול
אולי מחר היא לא תכאב
אם הדמעות זולגות בלי קול
בסופן אולי חיוך רחב
פזמון: להתמכר…
נסו לנתח יחד את השיר:
האם החבר'ה מזדהים עם השיר? עם מה? מדוע העולם יחכה בחוץ? מה מעסיק, לפי השיר בעיקר בני נוער? מדוע האהבה לא תכאב מחר?
באופן כללי אפשר לראות התייחסות בשיר לבני נוער כאל גיל קליל, לא עצוב, לא מעוצב מדי, ולכן יש עוד זמן...שינוי העולם יבוא אח"כ.
לשאול – מדוע אין זכות בחירה לתיכוניסטים (מדריך: נסה לשכנע את החברה מדוע זה צודק ונכון שלנוער לא תהיה זכות בחירה ומדוע לנוער באמת אין כח).
מהם חסרונותיו של הנוער שמונעים מהם מלתת להם זכות בחירה?
(לכתוב כל תשובה על כרטיסית בריסטול):
q לא יודעים ומבינים מספיק
q דעה לא מגובשת ומשתנה במהירות
q לא יציבים
q אימפולסיביים
q לא מספיק אחראיים
q קלילי דעה
שלב ב' :
חלק ל- 8 מהחברה כרטיסים. ישנן 4 סיטואציות כאשר בכל סיטואציה משתתף הורה וילד. החברה יציגו את הויכוח ובסוף שאל את החברה:
מי צודק ע"פ דעתם?
הכרטיסים:
אנטק בן 16, חבר תנועת הנוער – דרור. גר בורשא בגטו. תנועת הנוער החליטו להתאחד ולפעול ביחד גם בפעילות תרבותית – להקים בי"ס לילדים, להקים תאטרון בגטו, קבוצות לימוד וגם בהקמת מחתרת. אנטק משמש כקשר בין המחתרת לבין המחתרת הפולנית שבחוץ. הוא נבחר לתפקיד בשל חזותו האירית. למרות שאדם שנתפס בורח מהגטו מוצא להורג מייד, אנטק חושב שהמצב כ"כ גרוע שבין אם נמרוד ובין אם לא נמרוד – נושמד, ועדיף למות בקרב.
אולגה – אימו של אנטק. אם ל- 6 ילדים. אנטק הוא הבכור. מתנגדת מאוד לפעילות בנה. אמנם לא יודעת בדיוק על פעילותו אך עצם ההמצאות בפעילות תנועות הנוער פעילות שגם היא אסורה ע"י הנאצים, מסוכנת בעיניה. חושבת שהסיכוי היחיד הוא אם יעבוד בבי"ח של הנאצים ויהיה להם "משתלם" להשאיר אותו בחיים.
גליה, בת 17, גרה בת"א בשנת 1946, חברת תנועת הנוער בית"ר. שותפה לפעילות האצ"ל – בגיל צעיר יותר ע"י הדבקת כרוזים. כרגע ע"י תפקידי קישור. מאמינה שלחימה היא הדרך היחידה לגירוש הבריטים מהארץ, הבגרויות יחכו לימים שקטים יותר. יצאה לקורס קיץ.
זאב, אבא של גליה. חשמלאי, אב ל- 4 ילדים. מתנגד בכל תוקף לעיסוקיה המחתרתיים של גליה (הוא לא יודע במפורש אך מנחש כבר מזמן). השוטטויות בלילות האלה פוגעים בלימודים שלה, ומה יהיה הלאה?! ובכלל גם לו יצוייר שהדרך למאבק היא באלימות כמו של האצ"ל (בניגוד לדעתו) – זה לא עניין לילדות!! ניסה לאסור עליה יציאה מהבית אחרי 11 בלילה, אך ללא הצלחה.
סו, בת 16, גרה בקליפורניה, שנת 1963. שותפה פעילה במאבק למען היציאה מויאטנם. הפגנות, עצרות, פסטיבלים, עזבה את ביה"ס חיה בקומונה עם חבר'ה בסביבות גילה. הם נגד נשיאת נשק, בעד מרי אזרחי (לא לשלם מיסים, לא לציית לחוקים באופן פאסיבי) וסרבנות לשרת בויאטנם.
אלן – אמה של סו. ברמת העיקרון היא מסכימה שהמלחמה לא מוצדקת ונמשכת זמן רב מידי אבל נראה לה מוגזם לעזוב את בי"ס ואת הבית בשביל להפגין. יש גבול, לא?
ג'ון, בן 16, גר באירלנד. חבר בתנועת הנוער של המתנגדים לכיבוש הבריטי. משתתף פעיל בהפגנות ובפעולות מחתרת נגד החיילים הבריטיים (פיצוץ גשרים, בסיסים בריטיים וכו') מאמין שאין דרך אחרת לגרש את הכיבוש הבריטי מאירלנד ולא אכפת לו להאסר.
רוברט, בן 45 אב ל- 5 ילדים, מתנגד מאוד לפעילותו של ג'ון בנו. מפחד שיאסרו את בנו לשנים ארוכות. אמנם גם הוא מתנגד מאוד לכיבוש הבריטי אך חושב שיש מספיק אנשים אחרים שיעשו את זה.
מדריך: ניתן להביא קטעים מתוך הסרט "שיער".
בסופם של ההצגות יש לשאול מדוע דוקא בני הנוער הם אלה שעושים את כל המעשים המהפכניים האלה?
לדלות תשובות מהחניכים. כשהתשובות יכתבו על הצד השני של הכרטיסים שהראנו מקודם. (יש להפוך את הכרטיסים. הרעיון הוא: שישנו גם צד שני למטבע).
בני נוער הם:
q תמימים ומלאי אמונה
q אין עליהם עול , דאגות ופרנסה
q מוכנים לשינויים
q לא מקובעים בתפיסת עולם
q מוכנים בקלות להתמסר
q יכולים להשקיע כוחות באופן ממוקד
(למשל – מאחורי דעה לא מגובשת – לכתוב: לא מקובעים)
לסיכום:
ראינו שלנוער יש המון המון כח. השאלה היא לאן הוא מנותב? הוא יכול להיות מנותב לעיסוק אין סופי ב"הוא והוא" או בביה"ס בלבד (דבר חשוב כשלעצמו) או כפי שראינו לעיל בעשיה למען החברה והעם.
תנועות הנוער קמו כדי לנצל את הכח הזה ע"י התאגדות של בני נוער למטרות עשיה חברתיות לאומיות.
זוהי תנועת נוער – מרד, מהפיכה!!! שינוי!! עשיה!!
לא תמיד זה מסתכם ברובים, אבנים והפגנות אבל תמיד קיימת רוח החידוש, אמונה, עשייה ולהט נעורים. אלו הדברים שקיימים בנו בגלל שאנו נוער. אצל בני 40 ו- 50 כבר לא תמצאו אותם.
מצורפים כאן 2 קטעים שניתן לסכם איתם את הפעולה "מקום בלב" ו"הים".
מקום בלב ♥
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במליון חולמים שלא אוטמים את אזניהם
שמוכנים אל החלום להתקרב
שעוד זוכרים איך להקל את הכאב
שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב
מקום בלב
מקום בלב…
הים
אנחנו רוצים לספר לכם קצת על הים, אתם מכירים אותו מבעד לדגל הלבן, מבעד לדגל האדום ומבעד לדגל השחור. אבל אתם לא מכירים את הים מתוכו, אתם לא מכירים אותו מבפנים.
ואנחנו רוצים לספר לכם על הים כמשל :
שהחיים בכללותם הם ים, ולים הזה כמו לכל ים אחר יש חוף, ולים הזה כמו לכל ים אחר יש אופק, ובני האדם תחילתם על החוף ומגמתם האופק, והאופק מאיר בזהרורי פלא, קסמיו מרמזים : בואו אלי בני האדם אני רז הרזים, אני פלא הפלאים, מכסה לעתיק יומין.
אבל בני האדם אינם מעיזים. הם חולמים חלומות ופוחדים להגשים. עד שהחלומות נשכחים, מפני שהחיים הם ים והדרך אל האופק רצופה מערבולות.
ועל החוף, משכן בני האדם, מרביתם -תרביתם, על כל פנים, גם שם מערבולות, מערבולות חול ואבק, מערבולות מחנק, כרבולות מאבק, והוא חודר לעיניים ואוטמן, וסותמן.
והאופק נחנק והאופק נשחק, כמו החלום. חולם ילדות שאין לו פתרון, שאין לו הגשמהו שאין לו פדיון.
אולי יגשימו בני, אומרים אדמחוף, אולי הדור הבא יגיע שם…
ונולדים על החוף ילדים, והילדים עומדים על החוף, והאופק קורץ וקורא לעברם : בואו אלי, ילדים, שחו אלי, הגיעו עדי. אבל מיד נשמעת גערה מרה : זהירות, מערבולות, זהירות, סערה קרבה, כל כך פוחדים בני אדמחוף מבבואת טעותם.
וכך הם משיבים לשאלות הילדים : אה האופק, גם אנחנו ראינו אותו פעם. יש דבר כזה ? כן ? נכון? אתם רואים ? א-הה ! חכו, תגדלו, גם אתם תשכחו, יותר לא תראו, שאלה של גיל, שאלה של תרגיל, שאלה של מה שהעין רואה, החלום ? א-הה ! החלום מתגשם בחוף, במטר מרובע.
אבל ישנם ילדים שבטרם סימא החוף את עיניהם הם נכנסים לגלים, הם שוחים רחוק. תראו, משוגעים, נזעקות הבריות, אנחנו הרוב ועל כן תמיד אנחנו צודקים, שאלה של הצבעה, שאלה של מה שהעין רואה - דגל שחור הם צועקים, מערבולות, הם צועקים על משכבם בלילות את פחדם.
אבל אותם שנכנסים אל תוך הגלים, בתוך הזרמים, בתוך מערבולות הם לומדים את רזי הרזים, שאם תכנע, תתבטל לכוחות העזים המושכים לאובדן - יזרקוך זרמים אל הקצף החי, וממצולה למצולה, משתפר כושר החתירה, כושר הנשימה, אומץ הנשמה, ואלי האופק, תמיד, אלי האופק, תמיד, נמשכת המגמה, ומלח הים יצרוב, וישטוף, וינקה מזוועת החופים, מסימוא הרובים, והחלומות ישובון, יגדלון, יתעצמון, יתגשמון.
מתוך שברי אופק / אילן נוב