חגי תשרי מזמינים אותנו לעצור ולהביט פנימה לתוך חיינו בשנה החולפת. ראש השנה ויום כיפור חולפים ומגיע חג סוכות כאקורד הסיום. מה יש בו שיוכל לסייע לנו בהתבוננות, שבונה ומבררת מחדש החלטות שעלינו לקבל וליישם בתחום המשפחתי, בשנה החדשה?
היציאה החוצה, לבית הארעי והחולף לצד הבית היצוק ביסודות בטון וברזל לאדמה. מחייב אותנו לבדוק את החיבור ליסודות שלנו: לקרקע היציבה שלנו, מהי בעצם? מהם השורשים שיסודות הביטחון האישי שלנו נטועים בתוכם? מה נעשה השנה כדי לחזק אותם?
מתברר שכל בית, גם זמני, צריך להיות מוגדר היטב בגבולות וכללים שיאפשרו את מימוש המטרה שלשמו נועד. הסוכה המוקפדת בהלכות ברורות ומדויקות למרות ארעיותה, מבקשת לתת לנו לבדוק מה מטרת הבית שלנו? לשם מה הוא קיים? מה הם הכללים והגבולות אותם העמדנו ליישום? והאם הם מובילים אותנו למקום של בית שלם? אילו כללים יישארו גם בשנה החדשה ואילו יגנזו ויפנו מקום לגבולות החדשים שנסיבות הזמן והמקום הולידו.
"שתהא צלתה מרובה מחמתה"- צלתה מהווה את אורך הרוח, הנחת והשלווה הפנימית , בעוד חמתה הוא ביטוי לקוצר רוח, חוסר סבלנות, לחץ מתח וכעס. האם המפגש היומיומי שלנו עם בני משפחתנו הוא ממקום של צלתה או ממקום של חמתה? ומה עלינו לעשות כדי להרבות אורך רוח ושלווה?
מספר דפנות הסוכה צריך להיות לפחות שתיים וחצי. הדפנות צריכות להיות קבועות בקרקע ומסוגלות לעמוד בפני רוח מצויה.
 |
|
בחינת המסגרת המשפחתית (צילום: RonAlmog-cc-by)
|
הדפנות הן בבחינת המסגרת המשפחתית, החוקים והגבולות אותם קובעים ההורים מתוך כוונה לנטוע אותם בנפש ילדיהם.חוקים וגבולות אלו יהוו עבורו צידה לדרך ויעזרו לו לעמוד בפני כל רוח מצויה בצאתו מפתח ביתו.
ולא בכדי קבעה התורה מספר מינימאלי לדפנות שהרי אנו כהורים צריכים לדעת שאי אפשר לגדל בלי חוקים וגבולות בכלל . ולכן עלינו לבחור בקפידה את הסייגים שלנו שהם בבחינת "יהרג ובל יעבור" שבהם באה לידי ביטוי מעשי סמכותנו.ועם זאת תמיד לזכור שריבוי חוקים וגבולות יש בו בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת."
גם לגובה הסוכה קבעה התורה גבולות .סוכה נמוכה מדי או גבוהה מדי אינה כשרה. החינוך לא יכול להתקיים מתוך מקום של שפלות רוח או גאווה. החינוך צריך לבא ממקום של ענווה שאנו ההורים משמשים בתפקיד שליחיו של הקב"ה בעולם זה, ולכן, כשאנו ניגשים למלאכת החינוך אנו עושים את הכי טוב שאנחנו יודעים, ולילדינו יש את הבחירה החופשית האם ללכת או לא ללכת בדרך שאנו מאירים להם.
אם עד עתה נסב הדיון על מה שעומד וקיומו הפיזי בחיינו מורגש. עתה ניתן לברר מה נוכל להכניס מבחוץ לתוך הסוכה?
בפשטות, שגרת החג מזמינה את האושפיזין. מדי יום מוזמנים לסוכתנו אורחים אלו, דמויות מורכבות ורבות רבדים. האורחים הנכנסים לסוכתנו הנם אבותינו, יסוד עם ישראל ומהם אנו רוצים ללמוד את הנהגותינו היומיומיות כדי לחיות חיים בטהרה בבחינת "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם" (ישעיהו נ"א א') נשאל את עצמינו: האם האושפזין (כל השפעות העולם החיצוני) אותם אנחנו מכניסים לתוך דירת הקבע שלנו מסייעים בידינו בבניית הנהגה של חינוך לדרך הטוב?
בתקווה שהתנועה הזו של היציאה והכניסה חזרה הביתה, של בדיקת הגבולות, יחזקו את היסודות שיסייעו לנו להביא את עצמנו לביטוי שלם (ולא מושלם)
הכותבות עוסקות ביעוץ אירגוני, הנחיית קבוצות והעצמה אישית.