פתיחות או הסתגרות

פתיחות או הסתגרות?(א)

הקדמה
יש התולים חלק ניכר מהכישלונות בחינוכם של בני הנוער בעודף פתיחות לתרבות הרחוב ולערכי החברה החילונית. לעומתם, יש התולים את הכישלונות החינוכיים בעודף הסתגרות בפני ערכי המודרנה, בפני עושרה של תרבות החול ובפני יופיה של היצירה האומנותית (ספרות, תיאטרון וכדומה). אלו מביאים ראיה מהצלחותיו של החינוך החרדי, ואלו מביאים ראיה מתלונותיהם של בנינו ובנותינו על תחושת המחנק השוררת במוסדות החינוך שלנו. אלו מצטטים מובאות מכתבי הראי"ה קוק זצ"ל התומכות בגישה שמרנית ומסתגרת, ואלו מפנים את המתעניין למאמריו של הראי"ה קוק המצדדים בפתיחות אל עולמות של חול, ואלו מזכירים את נאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, המשלב פתיחות וסגירוּת.
הויכוח נוקב ויורד עד תהום, הוא קריטי לעתידו החינוכי של הנוער. כיצד ניטיב לחנך את בנינו ואת בנותינו - על ידי פתיחות או על ידי הסתגרות?
יש סוגיות רוחניות שבהן השימוש בטרמינולוגיה מדויקת מסייעת להבנה מלאה של הנושא. אבל לעיתים, ההיצמדות למינוחים מדויקים אוטמת את המחשבה ונועלת אותה בסיסמאות. הויכוח בנושא הפתיחות והסגירות שייך לויכוחים שבהם ההיצמדות למינוחים מזיקה לעיון ולהעמקה. אלו אוחזים במילת הקוד "פתיחות" כמו בקרני המזבח, ואלו במילת הקוד "הסתגרות", אבל אין לדעת מה מסתתר מאחורי המילים הכבדות הללו? מהי פתיחות ומהי הסתגרות?
אי אפשר לברר את הנושא שלנו בלא להתייחס לשלוש שאלות: א. מהי מטרת הפתיחות? לשם מה פתיחות? ב. פתיחות כלפי מה וכלפי מי? ובאיזה מישור: עיוני, רגשי או מעשי? ג. בעבר, ויתר עם ישראל פעמים רבות על יישומם של אידיאלים קדושים, גדולים ונפלאים, בגלל שהעיתוי לא התאים. לא כל העיתים שווים. יישום אידיאל מסוים עשוי להיות לברכה בדור אחד, ולקללה בדור אחר. על כן נשאלת השאלה, האם אידיאל הפתיחות ישים בימינו? נפתח בשאלה הראשונה: האם יש ערך לפתיחות?

האם יש ערך לפתיחות?
יש הדוגלים באידיאל הפתיחות כשלעצמו. לדעתם, הפתיחות מעידה על רוחב דעת, היא ביטוי לנאורוּת. לכן, ראוי שאדם יהיה פתוח, וכמה שיותר. אבל, נשאלת השאלה: לשם מה? מהי תורמת? השאלה מתחדדת אצל מי שהשתית את עולמו הרוחני על התורה. ממנה הוא שואב את השקפת עולמו ואת דרכי התנהגותו הבסיסיים. לשם מה הוא זקוק לפתיחות?
מענה לשאלות אלו נקבל מתוך עיון ב"פתיחוּתו" של הראי"ה קוק זצ"ל. אצל הרב לא היתה "סתם" פתיחות! הוא גילה פתיחות כלפי נקודות של אמת וטוב, ורק כלפיהם. הפתיחות היא כלפי מה שנראה רע או מיותר במבט שטחי אבל מתגלה אמיתי וטוב במבט יותר מעמיק. רק לאחר שמתברר שהוא חיובי רשאים אנו לגלות פתיחות כלפיו. מהו "חיובי"? עבורנו "חיובי" הוא רק מה שתואם את התורה, מבטא אותה ומרחיב אותה. כל המעיין בכתבי הרב קוק יראה שפתיחותו כלפי עולמות תרבותיים רחוקים היתה מלווה בעבודה עיונית תורנית יוצאת דופן לגילוי הטוב התורני הטמון באותם עולמות. הוא גילה פתיחות כלפי החברה החילונית לאחר שהוא חשף את סגולתה האלוקית. אבל הזהיר מפני קירבה יתירה אליה את מי שאיננו מסוגל לאבחן בסגולה האלוקית שטמונה בה ולדבוק בה בלבד (איגרת תקנה).
אם כן על השאלה "לשם מה פתיחות?" נשיב שאין פתיחות סתם! הפתיחות היא כלפי מה שנראה רע או מיותר במבט שטחי אבל מתגלה אמיתי וטוב במבט יותר מעמיק. לכן, לפתיחות קודמת עבודה עיונית של גילוי הטוב והאמת שנעלמו מעינינו. טוב ואמת מוגדרים על פי קריטריונים תורניים. זו היתה שיטתו של הראי"ה קוק זצ"ל.
מכאן שיש שני סוגי פתיחות כלפי עולם החול. שניהם נושאים את השם "פתיחות", אבל תהום פעורה ביניהם. הסוג הראשון הוא פתיחות שנובעת מנטישת התורה ומהזנחתה. האדם מחלק את חייו בין התורה לבין עולמות תרבותיים אחרים, הוא חצוי, והוא קורא לזה "פתיחות". אבל, פתיחות זו איננה מעידה על גדלות נפשית או על עוצמה רוחנית, אלא על חולשה ועל מחוּיבוּת חלקית לתורה. אין מה להתפאר ולהשתבח בה. המילה "פתיחות" איננה יכולה להסתיר את היחס החצוי כלפי התורה. לאמיתו של דבר זו איננה פתיחות אלא בריחה מהתורה דרך פתח המילוט של ערך הפתיחות.
לעומתה, קיימת פתיחות מסוג אחר - פתיחות שנובעת מהרחבת גבולות התורה. יש הסבורים שהתורה שוללת את בנין הארץ, את פריחתה החקלאית והתעשייתית, את השירות הצבאי, את התרומה למדינה, את ההכרה של זרמי התרבות המרכזיים בחברה האנושית, את המוסר הטבעי. מי שאיננו מעמיק בתורה עלול להקטין אותה ולחשוב שהיא שוללת שטחי חיים שלמים. זוהי טעות בהבנת התורה. תורה קטנה מקיפה מעט. תורה גדולה מקיפה עולם ומלואו, היא מאירה למרחוק ומוצאת את הערך התורני של שטחי חיים רבים. פתיחות זו איננה מביאה את האדם לפסוח על שני סעיפים, אלא להרחיב את אופקי המבט התורני שלו, מתוך קדושה וטהרה.
המונח "פתיחות" עלול לתעתע בנו, מפני שהוא כולל שתי משמעויות מנוגדות. אסור לנו ללכת שבי אחר המילים, יש לבדוק מה מסתתר מאחוריהן. יש פתיחות שהיא ביטוי לחולשה תורנית, ויש פתיחות שהיא ביטוי לגדלות בתורה. אחת מדרכי האִבחוּן בין שני סוגי הפתיחות היא מידת יכולתה של הפתיחות להסתדר עם ההלכה. הפתיחות מהסוג הראשון נאבקת ונלחמת בהתמדה בהלכה, היא מצויה במתח קבוע איתה. היא שוצפת, קוצפת ורוגזת נגד ההלכה, נגד הרבנים והפוסקים. לעומתה, הפתיחות מהסוג השני היא נושאת דברה של ההלכה והולכת איתה בשלום ובמישור.
חלק ממבוכת בני הנוער נובעת מהטשטוש בין שני סוגי הפתיחות. הם למדו על ערך הפתיחות והפנימו את חשיבותו, אבל אינם יודעים מהי פתיחות, ומשום כך הם שוקעים לתוך הפתיחות המרחיקה את האדם מהתורה. פתיחות זו יוצרת אצלם משבר בזהותם האישית. רבים מבני הנוער קרועים בין עולמות סותרים ואינם יודעים למה הם שייכים - לתורה או לתרבות הישראלית החילונית. הכרעה לטובת התורה מצטיירת בעיניהם כהסתגרות וכחזרה ליהדות הגלותית. מנגד, הכרעה לטובת התרבות החילונית איננה באה בחשבון. על כן הם אינם מכריעים, אלא חיים בתוך סתירות פנימיות ויוצרים פשרות רוחניות משונות ובלתי יציבות.
שורש הקלקול הוא סילוף ערך הפתיחות. רגילים לומר שהציונות הדתית היא תנועה רוחנית שהרימה על נס את ערך הפתיחות, ומאופיינת בפתיחות. אכן, זה נכון. הציונות הדתית גילתה פתיחות כלפי הציונות והתחיה הלאומית, היצירה וההתחדשות הרוחנית, לימודי החול וכדומה, אבל מובילי הפתיחות הזו היו גדולי תורה, שלא התפשרו עם התורה וההלכה אלא הרחיבו את גבולות התורה מתוך קדושה וטהרה. כל עוד שלא נכוון את בנינו אל הפתיחות הזו הם ימשיכו להתייסר ולפסוח על שני הסעיפים.

פתיחות או הסתגרות?(ב)

פתיחות עיונית, רגשית ומעשית
בסעיף הקודם תיארנו שני סוגי פתיחות: האחת, פתיחות מתוך חולשה של תורה, היוצרת אדם חצוי המתנדנד בין עולמות תרבותיים סותרים. השניה, פתיחות מתוך גדלות של תורה, המרחיבה את אופקי התורה ומכלילה בתוכם שטחי חיים רחבים.
קיימת הבחנה משמעותית נוספת. היא מתייחסת למישור בתוך האישיות שבו מתרחשת הפתיחות - המישור העיוני, הרגשי או המעשי. שונה הפתיחות לעולמות תרבותיים חדשים בדרך של לימוד והעמקה בתכנים, מהפתיחות בדרך של מעורבוּת רגשית. קל יותר לאדם לשלוט על הכרתו מאשר לרסן את רגשותיו. הרגשות עוקפים את הביקורת העיונית ועלולים לסחוף את האדם בלא שיוכל להיחלץ מהם. לכן, כל פתיחות כלפי מימד רגשי של תרבות זרה מחייבת זהירות מרובה. מהו המימד הרגשי של התרבות? האומנוּת לגווניה, המשלבת יסודות של רגש ודימיון ביצירותיה. בכלל זה, גם הספרוּת! סופר גדול משקיע בתוך ספרו אוצרות שלמים של רגש, המפעפעים בלבו של הקורא, הוא מעטר את הגיגיו ואת רעיונותיו בציורים רגשיים עזים המחלחלים בתודעתו של הקורא.
גם פתיחות אינטלקטואלית איננה משימה קלה. בין תרי"ג המצוות, מנה הרמב"ם את האזהרה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אחרי עיניכם - זהו גירוי יצרי מתחום העריות. אך מה פירוש "אחרי לבבכם"? מסביר ה