סוכה לאנשים כמוך?

תארו לעצמכם שבעלוני פרשת השבוע הייתם נתקלים בפרסומת כזו לסוכה: "השנה יושבים בסוכת הסרוגים. סוכה לאנשים כמוכם. הסוכה שתמיד חלמתם עליה. ממוקמת בסביבה מבוקשת ואטרקטיבית, מכילה אנשים איכותיים, בדיוק כמוכם. סוכה שבה תוכלו לקיים בהידור את מצוות החג: "בסוכות תשב עם רעך כמוך". נשמע מגוחך או אולי דמיוני? הפרסומת הזו מורכבת כולה מחלקי פרסומות לשכונות דתיות או למסגרות לימודיות לדתיים שמופיעות מידי שבוע בעלוני בתי הכנסת. אם כשמדובר בסוכה, אנחנו לא חשים בנוח עם הצהרה כמו "לשבת בסוכה עם אנשים איכותיים כמוך", אז כשמדובר בשכונה או במכללה, המשפטים הללו נראים לכולנו טבעיים מאוד והם כנראה גם מוכיחים את עצמם, אחרת הם לא היו ממוחזרים שוב ושוב בכל קמפיין.

כמעט כל פרויקט בנייה לציבור דתי משווק את עצמו באמצעות המונחים: יוקרתי, איכותי, עם אנשים כמוכם. (במאמר מוסגר - אף פעם לא הבנתי איך פרסומת יכולה להבטיח לאנשים, שכונה עם אנשים בדיוק כמוהם, כשבדרך כלל מדובר בשכונה שטרם הוקמה). אבל נהוג לומר שעם הצלחה לא מתווכחים. אז לא אתווכח.

יוקרתי, איכותי, עם אנשים כמוכם (אילוסטרציה: YuvalH-cc-by)

הבעיה היא שלהצלחה הזאת יש מחירים לא פשוטים. אם שכונות הומוגניות הן המצרך המבוקש בציבור הדתי לאומי אז אין פלא שבתי ספר פרטיים המזוהים עם הציבור הזה נעשים גם הם הומוגניים וכתוצאה מכך הם מתקשים להכיל בתוכם גוונים אחרים. ואם שכונות הומוגניות הן המוצר המועדף בציבור הדתי ובמקביל גם בצבורים אחרים, אז הסולידאריות מתחילה להתפורר.

וכשסולידאריות מתפוררת, אז תושב תל אביב לא מבין מדוע בנו צריך להסתכן בשמירה על חייו של תושב עוטף עזה, לתושב באר שבע לא כל כך אכפת ממצבה של משפחה שנעקרה מגוש קטיף, לתושב מאחז בשומרון לא מפריע שבקריית שמונה נסגר מפעל, ותושב שכונה חרדית בירושלים אינו מתרגש מהקפאת הבנייה ביש"ע.

נחזור לסוכות. יתכן שאם היינו מפקידים בידי הפרסומאים של ימינו גם את ארבעת המינים, הם היו מודיעים לנו בצער שמדובר במוצר לא כל כך שיווקי. בשביל מה לכרוך יחד ארבעה מינים כל כך שונים זה מזה? מי יקנה מוצר כל כך מורכב? הפרסומאים היו מציעים לנו מן הסתם לשווק כל מין מארבעת המינים בנפרד ולנסות להתאים כל אחד לאוכלוסיה שמתאימה לו. כך, מי שאוהב אתרוגים יקבל רק אתרוגים, מי שאוהב הדסים יקבל רק הדסים ומי שבכל זאת מתעקש על ערבות, יקבל רק ערבות.

מה לעשות, והתורה ציוותה עלינו לקחת ארבעה מינים שונים זה מזה ולכרוך אותם יחד באגודה אחת. למרות שהאתרוג כל כך מהודר לא ציוו אותנו לקחת ארבעה אתרוגים. ולמרות שלערבה אין לא ריח ולא טעם, בכל זאת היא התקבלה לארבעת המינים בלי שום מבחני סף ובלי 'קריטריונים' מקודשים. ככה רוצה התורה את ארבעת המינים שלנו. שונים ומגוונים.