הוא מגיע למחשב לעשות את עיסוקיו הרגילים, קצת מצ'טט, מדבר עם חברים, לאחר זמן הוא מרגיש איזה דחף, זה בלתי נשלט, זה דוחף אותו, הוא יודע מה הולך לקרות - והוא לא מתנגד, נו..., הוא מנסה לומר לעצמו, "אני לא אכנס לאתר פרוץ לגמרי, "רק קצת" לא צנוע" הוא נכנס- וזה יפה, וזה מושך, הוא
מרגיש משהו בוער בו, רק רוצה עוד ועוד, ולאט לאט הוא נכנס לזה.
הוא שכח שהוא הבטיח לעצמו שהפעם הוא לא ייכשל, הוא הבטיח לעצמו שאחרי "זמן" כל כך נפלא בישיבה הוא לא ייכשל. חצי שנה שהוא למד תורה והדברים האלה אפילו לא התקרבו אליו,הוא חשב שהוא יצליח לעמוד בניסיון, אבל.... "השעמום מביא לידי בטלה ולידי חטא" וכשהלב פנוי מן החכמה אז נכנסים לאותו בור נחשים ועקרבים!
הוא נכנס לזה ו....לא הצליח לעמוד בפיתוי, כעת רגשות הריקנות, הגועל והזעם שלו כלפי עצמו אופפים אותו!
כיצד אותו דבר שבער בו ומילא אותו לפני דקה - כעת הוא מעורר בו רגשות גועל וסלידה, "כיצד הייתי יכול לעשות דבר כזה, איך נפלתי, איך עמל של חודשים בישיבה נפל לטמיון בלחיצת כפתור" הוא שואל את עצמו .
השאלות מנסרות בחלל הלב ומחכות למענה - והמענה לא מגיע, הוא שותק, הוא מבויש מעצמו, אין מה לדבר שהוא לא מסוגל "להסתכל לקב"ה בעיניים", "איך אני יכול להתפלל", הוא שואל הרי אני כולי מלא טומאה וזוהמה!!!
הוא רוצה ללמוד תורה, "אולי זה מה שקצת יטהר אותי, אש התורה" הוא אומר לעצמו, אבל אז בא איזה קול מאחור שאומר לו, "מה אתה עושה את עצמך? לפני דקות שקעת בעולם החטא ועתה אתה הינך מבקש לשתות ממקור מים חיים?" אכן כן אומר הוא לעצמו, "אינני יכול ליצור מגע עם עולם הקדושה כעת, עד שאטהר, עד שאמרק את כל חוליי נפשי..."
---סוף---
הנני מעלה דברים אלו על הכתב, לצערי מתוך ניסיוני האישי, ומתוך מחשבה שאולי אם אשתף עוד אנשים עם התופעה שאני בטוח שהרבה מהם שותפים לה בצורה זו או אחרת, אולי הדבר יעזור לי ולהם להתמודד עם הבעיה!
ברצוני קצת לנתח את התהליך שעובר על האדם שנמצא למצב כזה:
התיאור מתחיל מהרגע שהאדם הגיע למחשב, לרוב בזמננו שיש אינטרנט מהיר (ולצערנו הוא לא חסום מאתרים לא כשרים) והמחשב רוב היום מחובר לרשת, הכניסה לאינטרנט לא נעשית לצורך מוגדר אלא "סתם" לצ'טט, ולדבר עם חברים, לדעתי נקודת מפתח ראשונה עם הבעיה היא הגדרת הצורך.
אתה ניגש לאינטרנט - תגדיר לעצמך מה אתה רוצה, וכמה זמן אתה מקציב לזה.
אל תחרוג מהמטרה ומהזמן, תגיד לעצמך לפני שאתה מתחיל "אני באתי לעשות את זה וזה וזהו!"
בשלב השני שבו האדם כבר התפתה לצערנו ונלכד ברשת היצר:
כאן נדרשים ממנו כוחות גדולים של גבורה על מנת להפסיק, אבל צריך לאזור גבורה, תדחה את היצר, תאמר "אני רק הולך לשתות משהו מהמקרר", תרד לרחוב ותעלה חזרה במדרגות, תכפה את עצמך לעשות דברים שיקררו את אש היצר!!
בשלב השלישי שבו האדם כבר לצערנו כבר נכשל:
כאן חשוב לזכור ולשנן עוד פעם ועוד פעם, "בנים אתם לה' אלוקיכם",וגם בנים משחיתים נקראים בנים, הקב"ה אוהב כל אחד ואחד עד בלי די בכל מצב, ההתרחקות שנוצרה בעקבות החטא היא רק מצידנו, אנחנו יצרנו מסך, והקב"ה מחכה שנסיר אותו, הוא לא התרחק מאיתנו!!! הסרת המסך זהו שלב שתלוי
בנו, אם אנחנו לא שוקעים בייאוש ועצבות, אז יש לנו את הכוח להסיר את, המחיצה - וח"ו להעלות על הדעת שכל העמל שהשקענו בעולמנו הרוחני ירד לטמיון, דברים שנקנו בעמל לא אובדים, הם אלו שמגלים את המדריגה האמיתית שלנו - ולא החטא!!
והקול שלוחש מאחורי אוזנינו "מה אתה עושה את עצמך? לפני דקות שקעת בעולם החטא ועתה אתה הינך מבקש לשתות ממקור מים חיים?" זהו הקול של היצר הרע, הוא יודע שכעת תפקידו זה להרפות את ידינו מלעשות תשובה, ועל כן הוא מרחיק אותנו מעולם הקדושה. צריך לדעת שכל טיפה של מים חיים עוזרת להרוות נפש עייפה, אסור לנו להרגיש את עצמנו טמאים בעקבות החטא.
- לגבי ההתמודדות של השלב לאחר החטא מומלץ וחובה ללמוד את "אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא.
לסיכום:
ההתמודדות עם יצר העריות, היא התמודדות שכל אדם חי עובר אותה, אל לאדם לחשוב שזה רק הוא שלא מצליח לעמוד בניסיון. ובדורנו ההתמודדות נעשית קשה וקשה, אבל אם עומד בפניינו ניסיון - סימן שיש לנו את היכולת להתמודד איתו!
צריך לחשוב, כן לחשוב, איך אני מונע את עצמי מליפול, איך אני לא אכשל, ממה אני צריך להיזהר, לימדנו הרמח"ל שצריך האדם לפקח על מעשיו ולראות מה התועלת בהם, יש דברים שצריך להתרחק מהם.
והנקודה השנייה היא - לעולם אל תתייאש, תמיד תסתכל קדימה איך אתה יכול לתקן את מעשיך, "ואם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שיכולים לתקן"!
חג כשר ושמח
חג מלא חירות פנימית
קישורים למאמרים נוספים בנושא-
בגלל רגע אחד... - https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=4846
גלישה באתרים לא צנועים – פנייה של אמא (2 חלקים)- https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=5089