כשזרים נפגשים

אך טבעי הוא הדבר, שמפגש בין אנשים הבאים מרקע שונה, בעלי אופי וסגנון שונים, ייצור חיכוכים. עיר אחרת, בית-ספר שונה, מנהגים אחרים- הפגישה במי שבא ממקום שונה מזה ממנו אני בא, יוצרת קשיים לא פעם, שכטבעם, ניתנים לגישור ולפתרון באם הצדדים יידעו לגשת נכון לסיטואציה.

בעיית הפערים לא נולדה היום. מאז ומעולם, גם בתוך העם היהודי, היו זרמים שונים, ישיבות נפרדות וכד', אלא שבמרבית המקרים ידעו שני הצדדים כיצד יש לגשר על הפערים, ולפנינו דוגמא בולטת לכך. וכך אומרת הגמרא בסנהדרין (מא:), בתרגום לעברית, הערות בסוגריים:

"רב כהנא ורב ספרא למדו (מסכת) סנהדרין בבית (המדרש של) רבה.

פגש בהם רמי בר חמא.

אמר להם: מה אתה אומרים בה, בסנהדרין של בית רבה?

אמרו לו: ומה אמרנו בה בסנהדרין סתם (סנהדרין שלא של בית רבה)? ומה הוקשה לך (מה שאלתך)?

אמר להם: ממה שנאמר במשנה 'מה בין חקירות לבדיקות- חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטילה, בדיקות אחד אומר איני יודע ואפילו שניים אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת'. היות וגם זה וגם זה (חקירות ובדיקות) הם מדאורייתא, מדוע יש הבדל בין דיניהן?

אמרו לו: כיצד אתה משווה?! 'חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטילה', כיוון שזו עדות שאי אתה יכול להזימה. 'בדיקות אחד אומר איני יודע עדותן קיימת', כיוון שזו עדות שאתה יכול להזימה.

אמר להם: אם כך אמרתם בה (במסכת סנהדרין), הרבה אמרתם בה!

אמרו לו: מטובתו של מר (רמי בר חמא) אמרנו בה הרבה, מגערתו של מר לא אמרנו בה אפילו דבר."

רקע – עולם הישיבות

רב כהנא ורב ספרא היו מתלמידיו הבכירים של רבה, ראש ישיבת פומבדיתא. ישיבת פומבדיתא נוסדה ע"י רב יהודה בר יחזקאל, תלמידם של רב ושמואל. היא נתקיימה קרוב ל-800 שנה (!), עד אמצע המאה ה-11 למניינם, אז תמה תקופת הגאונים וירדה קרנה של בבל כמרכז תורני. רמי בר חמא היה מבכירי תלמידיו של רב חסדא, ראש ישיבת סורא, שהוקמה ע"י רב ונתקיימה אף היא כ-800 שנה.

רב כהנא ורב ספרא, אם כן, באו מישיבה אחרת, מרקע אחר, מזה שבא ממנו רמי בר חמא. וכמו היום כך גם אז, כאשר נפגשים תלמידים ממקומות שונים, בעלי אופי שונה, ההבדלים מתחדדים.

יש יותר ממסכת סנהדרין אחת?!

רמי בר חמא פוגש ברב כהנא ורב ספרא, כנראה בלכתם בדרך, ומתעניין בלימודיהם במסכת סנהדרין אצל רבם רבה- "מה אתם אומרים בה, בסנהדרין של בית רבה?". לשון משונה זו מעלה תמיהה גם אצל רב כהנא ורב ספרא. למה מתכוון רמי בר חמא?

לשם כך כדאי להכיר קצת יותר את דמותו של רמי בר חמא. שיטוט מהיר בפרוייקט השו"ת יגלה כי רמי בר חמא הצטיין בהקשיית קושיות ובשאלת שאלות על עמיתיו ללימוד, כשהקשה ושאל עשרות רבות של שאלות וקושיות ברחבי הש"ס. מעניין בהקשר זה הסיפור במסכת זבחים (צו:). אודות תלמידו של רמי בר חמא, רב יצחק בר יהודה, שעזב את רבו לטובת רב ששת, כיוון שמאס בלימודו המפולפל של רמי בר חמא, שהצטיין בעיקר בסברות מחודשות, ועבר לרב ששת שהצטיין בעיקר בבקיאותו הרבה. אם כך, דמותו של רמי בר חמא מצטיירת כדמות למדן מפולפל, משופע בקושיות וסברות עצמאיות.

מצויידים בידע הזה נחזור לתשובת רמי בר חמא. רמי בר חמא נתכוון בסך הכל לשאול את בני-שיחו 'מה למדתם היום בישיבה'. הוא התנסח באופן זה, "סנהדרין של בית רבה", מתוך הבנתו את העולם הלמדני: החומר הנלמד הוא רק בסיס לחידושיו של הלומד, מסכת סנהדרין היא קודם כל קרש-קפיצה לסברות וקושיות עצמאיות, של הלומד ובית-מדרשו. כיוון שזוהי תפיסת העולם של רמי בר חמא, ניתן להבין את אופן התנסחותו: יש מסכת סנהדרין של בית רבה, כלומר האופן בו נלמדה המסכת בישיבת פומבדיתא, ויש מסכתות סנהדרין אחרות, של רבנים אחרים, בישיבות אחרות.

מנגד, רב כהנא ורב ספרא מייצגים תפיסת עולם אחרת, הפוכה כמעט. למשמע שאלתו של רמי בר חמא הם מגיבים אינסטנקטיבית: "ומה אמרנו בה בסנהדרין סתם?". כלומר, יש רק מסכת סנהדרין אחת, ואותה כולם לומדים. מסכת סנהדרין הנלמדת אצל רבה היא אותה מסכת בדיוק שלמדת גם אתה, בישיבתך, אצל רבך. תפיסת עולם זו לא מעמידה במוקד את החידוש ואת העצמאות הלימודית, אלא דווקא את הפשט, את הטקסט המקורי בהבנותיו המקובלות.

נקפוץ לסיום הסיפור, תוך דילוג על החלק ההלכתי שבו. רמי בר חמא, המרוצה מתשובתם של רב כהנא ורב ספרא על שאלתו, אומר בהשתאות: "אם כך אמרתם בה, הרבה אמרתם בה!". במילים אחרות- דבריכם אמנם אינם "סנהדרין של בית רבה", אלא מסכת סנהדרין של כולם, ועדיין דבריכם דברי טעם. אין פה חדשנות מופלגת, או סברה מפתיעה, אך דבריכם אמיתיים ונכונים, ועונים על שאלתי.

מנוקשות לגמישות

תגובתם של רב כהנא ורב ספרא, המסיימת את הסיפור, לא ברורה דיה בקריאה ראשונה: "מטובתו של מר אמרנו בה הרבה, מגערתו של מר לא אמרנו בה אפילו דבר". מה מתכוונים רב כהנא ורב ספרא לומר?

רש"י במקום מסביר: "מחמת שאתה טוב ועניו ומודה לנו אנו אומרים בה הרבה. אם היית רוצה להתריס בנו ולהקשות- לא היינו יודעים נגדך כלום...". לפי הבנת רש"י, רב כהנא ורב ספרא אינם מגיבים טוב להתקפות, ולכן הסבירו לרמי בר חמא, שכאמור הצטיין בתוקפנות לימודית, שרק מכיוון שפנה אליהם ב"טוּב וענווה", ולא בנוקשות כדרכו, זכה למענה הולם. לו היה בא בקושיות ובשאלות כדרכו, סביר שלא היו יודעים להתמודד מולו, ולפיכך היה נותר רמי בר חמא ללא מענה לשאלותיו.

רמי בר חמא, אם כן, מצטיין בזיהוי האנשים שמולו. הוא אבחן את תכונותיהם של רב כהנא ורב ספרא, הבין שבדרכו הרגילה, התקיפה והנוקשה, הרבה לא ייצא מהם, ולכן שינה מדרכו, נהג ברכוּת לא-אופיינית, וכך השיג את מבוקשו. למרות אופיו הנוקשה והחזק, ידע הוא כיצד לפנות לזולת, זולת בעל אופי שונה לחלוטין.

כישרון של זה של רמי בר חמא, כישרון זיהוי תכונות הסובבים אותו, הוא כשרון נדיר. נדירים האנשים, ועוד יותר מזה המחנכים, היודעים לסטות מדרך דיבורם והתנהגותם הרגילה, להתגמש ולפנות לתבניות התנהגותיות אחרות, על מנת להפיק יותר מהמפגש עם הזולת. עולה, אפוא, פן חדש ומפתיע בדמותו של הלמדן התקיף, מחדש החידושים ומקשה הקושיות: כושר אבחנה רגשי, וגמישות התנהגותית בולטת. צירוף תכונות מנוגדות אלו, תקיפות ורגישות, נוקשות וגמישות, קשה מאוד להשגה. נראה שעל כולנו המשימה להתאמץ ולהשיג צירוף זה.