כשה'אמברקס' משוך
לפני החומר העיוני ולפני הרגלי הלמידה. לפני החינוך לערכים ולפני החינוך למידות טובות. לפני תפילה בכוונה ולפני ההקפדה על ברכת אשר יצר. לפני הכל התלמיד צריך להרגיש טוב. לפני הכל התלמיד צריך לחייך חיוך רחב. לפני הכל צריך להיות שמח.
ללמד ילד כשלא טוב לו, זה כמו לעלות את הקסטל ברכב עם 'אמברקס' משוך. כשה'אמברקס' משוך, לא יעזור ללחוץ על דוושת הגז. הרכב ימשיך לקרטע. זה לא עובד. תלמיד שרע לו, לא יתקדם. גם אם המורים הכי טובים בעולם יתנו לו מערכת שלמה של שיעורים פרטיים - כשה'אמברקס' משוך הילד יקרטע.
צריך לעודד ולהאמין בתלמידים ובילדים שלנו. צריך לדאוג שיאמינו בעצמם וביכולת שלהם. כשהילדים ירגישו טוב, השנה תהיה טובה ומתוקה. אחרי הכל אנחנו בני אדם. בני אדם ולא מכונות. כשרע לנו הראש פקוק, הראש סתום. כשטוב לנו אנחנו פורחים.
צמיג שחוק - א
לפני שנים פניתי לאברך ותיק שניהל עשרות שיחות אישיות עם תלמידים. 'תגיד לי איך אתה לא משתגע?', שאלתי אותו 'הם תמיד שואלים את אותן שאלות, ואתה עונה להם תמיד את אותן תשובות'.
האברך חייך בסלחנות. 'השאלות והתשובות אכן לא משתנות', הסכים האברך, 'אבל, ידידי הצעיר, האנשים הם לא אותם אנשים. האנשים משתנים. כשהאנשים חדשים, השאלות והתשובות חדשות גם הן.
מורים שמלמדים מעט שעות בהרבה כיתות, יתקשו לראות איך החומר שהם מעבירים כבר עשרות שנים מקבל צורה אחרת. מורים שמלמדים מעט כיתות הרבה שעות, יכולים ליצור קשר אישי עם התלמידים ולהתחדש בעבודה החינוכית.
צמיג שחוק - ב
אין חולק על כך שהחלק החינוכי בעבודת המורה חשוב מהחלק ההוראתי. אבל, אין גם חולק על כך שהחלק ההוראתי תופס יותר מתשעים אחוז מהזמן.
מורה שמלמד את אותו החומר, באותה צורה, במשך עשרים שנה נשחק. מי שלא מתקדם - הולך אחורה. אין ברירה. המערכת חייבת לעזור למורים להתקדם משנה לשנה. כל מורה, גם אם הוא מצויין, צריך להמשיך ולהתקדם משנה לשנה. מי שלא מתקדם נשחק.
מבחן תיאורטי ומבחן מעשי
מספרים על פרופסור לחינוך שאחרי שנים רבות של מחקר וכתיבת מאמרים בנושאי חינוך החליט לבקר בבית ספר ולראות את השטח. בסוף הביקור נשאל הפרופסור מה דעתו על מה שראה. 'עקרונית זה נראה מוצלח', ענה הפרופסור, 'אבל תסלחו לי, אני חייב לחזור לחדר שלי ולספרים שלי. אני חייב לבדוק אם זה עובד גם בתיאוריה.'
מערכת החינוך גדושה ברעיונות יפים ומעניינים. רעיונות יפים זה חשוב. חשוב גם להתייעץ עם מומחים. אבל, מומחים לא מספיקים. חייבים לבדוק כל רעיון בשטח בצורה מצומצמת אך מעמיקה. רק אחרי הכנסת תיקונים, שכלולים והתאמות ברעיון, לאור המבחן המציאותי, ניתן יהיה להציע אותו.
ההיסטוריה החינוכית מלאה ברעיונות תיאורטיים, מוצלחים ומבריקים שהתנפצו אל מול חומות המציאות. כל רעיון שהוא, יפה ככל שיהיה, חייב להיבדק ולהיבחן בעולם המעשי. רק אחר כך אפשר להוציא אותו לאוויר העולם.
חופשים גדולים במערכת
'יש שלוש סיבות שבגללן כדאי להיות מורה', הסביר פעם טוביה צפיר - 'פסח, יולי ואוגוסט'. למורים אכן יש המון ימי חופשה מרוכזים, אבל אין להם ימי חופשה אישיים. מה עושה מורה שאחיו מתחתן או שאשתו עוברת חלילה ניתוח? ובכן המערכת מציבה לו אופציה אחת בלבד - לקחת חופשת מחלה.
אפשר גם אחרת. במקום להציב בפני מורים דילמה מאוד לא נעימה, או לשקר ולומר שהם חולים או להגיע לעבודה, ניתן לקצר את החופש הגדול בשבוע. את חמשת הימים שהמורים יעבדו באותו שבוע הם יקבלו כימי חופשה אישיים במהלך השנה, לפי צרכיהם האישיים.
החופש הגדול יתקצר בשבוע. התלמידים ילמדו יותר. המורים לא יצטרכו לרמות. והמנהל יוכל לדעת מראש מתי המורים לוקחים חופש. (תודתי למורה המעולה ע.ט. על הרעיון המבריק)
הכותב הינו ר“מ בישיבת ”הר עציון“. המאמר יתפרסם השבת בעלון ”שבת בשבתו“