סוגי זמן- האם יש רגעים ששווים יותר ויש רגעים ששווים פחות? האם יש "זמן" שאסור לבזבז ויש "זמן" שמותר לשפוך בדליים במדרון הרחוב? האם יש סוגי זמן שונים? - שאלות אלו מתעוררות בפתח חופשת הקיץ. משך שנת הלימודים, נדרשים בנינו ובנותינו לנצל כל רגע, להתאמץ ולהוציא מן הכח אל הפועל את כל הפוטנציאל הגלום בהם. ולפתע הכל קורס. מסתיימת שנת הלימודים בחגיגיוּת מרובה, ספרי הלימוד נערמים כאבנים שאין להן הופכים ומשתתקים קולותיהם.
ב. סוגי החופש- התורה משתמשת בשלושה ביטויים נרדפים למלה חופש: חופש (ביחס לעבד עברי), נופש ("שבת וינפש"), שביתה (ביחס לשבת ולשמיטה). לאחר עיון והעמקה, נגלה שכל אחד מהביטויים האלו הוא בעל תוכן ייחודי. הבה נבחן האם יש להם קווים משותפים עם חופשת הקיץ של תלמידי בתי-הספר: "חופש" - פירושו: חירוּת מעבדוּת, שחרור משעבוד לאיש זר. מובן מאליו שילדינו אינם זקוקים ל"חופש" - הם אינם עבדים או שפחות, ומורי בתי-הספר אינם חשודים בעבדוּת בלתי חוקית. שמא התלמידים זקוקים ל"נופש"? - נופש מלשון "נפש". "נופש" פירושו: התרכזות בעניני הנפש. "שבת וינפש" - השבת מיועדת לריכוז נפשי, לטיפוח הצדדים הנשמתיים. חז"ל (ביצה טז א) למדו מכאן שבשבת זוכה כל יהודי לנשמה יתירה. הקריאה ל"נופש" זוהי קריאה לתוספת של התעלות רוחנית. בנינו בודאי זקוקים ל"נופש" במשמעותו המקורית, אבל הניצול המקובל של חופשת הקיץ הוא מאוד רחוק ממנו.
חופשת הקיץ קרובה יותר למושג "שביתה", שפירושו הוא הפסקה של פעולה קודמת: התלמידים שובתים מלימודיהם, הם מפסיקים את מסלול לימודיהם. האם שביתה זו מוצדקת? כדי ללמוד על עמדת התורה בנידון, נפנה אל הפסוק בתורה שהמלה "שביתה" מופיעה בו לראשונה. בספר בראשית נאמר: "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה... כי בו שבת מכל מלאכתו". שביתה תתכן רק לאחר שנעשתה כל המלאכה. כפי שלימדונו חז"ל, שיהודי נדרש להתנהג בשבת כאילו כל מלאכתו הסתיימה, ולכן הוא יכול להתרכז בעלייה הרוחנית ("שבת וינפש". השביתה היא הדרך ל"נופש", לבנין הנפש).
נשוב אל חופשת הקיץ - אין שביתה אלא אם כן נסתיימה כל המלאכה, האם נחנך את בנינו ואת בנותינו לחיות באשליה שכל מלאכת הלימודים נסתיימה?! זוהי גישה אנטי-חינוכית!
עולה מכל האמור, שחופשת הקיץ איננה זהה לא לחופש ולא לנופש ולא לשביתה במשמעותם המקורית והרצויה. האם נסיק מכך שחופשת הקיץ היא שלילית? לא!
הרפייה ויצירה- חופשת הקיץ איננה פסולה כיון שהחברה המודרנית מתאפיינת בעצבנות יתירה, וזה מקרין גם על בנינו ובנותינו. גם בית הספר יוצר מתח רב: מתח לימודים, משטר חינוכי, משמעת, שיעורי בית, מבחנים, עונשים... כל אלו גורמים למועקה מצטברת. מערכת השיעורים הקבועה יוצרת מבנה לימודימוצק אבל מונוטוני. מועקה ומונוטוניוּת מצטברות עלולות להשבית את המרץ והחיוּניוּת הדרושים לצמיחה רוחנית תקינה. לכן, צריכים התלמידים לקחת פסק זמן לשם רענון. גם התורה איננה כתובה ברצף אחד, קיימים רווחים לבנים בין פרשה לפרשה כדי לתת רווח בין הדבקים. החופשה נועדה לעיכול רוחני פנימי של כל מה שנלמד במשך השנה וכן לגיוון ולשינוי אוירה שיאפשרו להתחיל את שנת הלימודים בכוחות מחודשים.
אולם, יחד עם זאת החופשה לא נועדה לבטלנות. החופשה נועדה להתחדשות, לרענון וליצירתיוּת ולא לבטלה, חס וחלילה. מותר להחליף מקצוע במקצוע ונושא בנושא, ובלבד שיתקיים התנאי של שביתה לצורך המשך עשייה.
כשם שאין הבדל בין דם לדם, כך אין הבדל בין רגע לרגע, ואסור "להרוג את הזמן" גם בימי החופשה. לכן, נקבל בשמחה את החופשה, אבל נקפיד להעניק לה אופי יצירתי. נגוון ונתרענן, אבל החכמה היא להלחם בכל שביב של בטלנות.