לאחרונה סיפר לי מחנך שחזר משליחות ארוכה בארה"ב, שבתיכון התורני שבו הוא חינך לא היה כל צורך לשכנע את התלמידים להשקיע בלימודים. כולם ידעו שעתידם האקדמי והמקצועי תלוי בגובה ציוני הבגרות. המוטיבציה שלהם להצליח בלימודיהם היתה גבוהה מאוד, והמחנכים לא נזקקו להטפה כלשהי על מנת לשכנעם לשקוד על לימודיהם. מנגד - תיאר השליח - חסר לנוער הדתי בארה"ב את הלהט האידיאליסטי שמאפיין את הנוער הדתי בא"י, שמוכן לכל משימה לאומית (כדוגמת אלפי בני הנוער שהצטרפו למאבק על הצלת גוש קטיף) או חברתית.
ההשקעה החינוכית האינטנסיבית של הורים ומחנכים אידיאליסטיים הניבה את פירותיה: קם דור צעיר שסולם העדיפויות שלו הוא ערכי ולא קרייריסטי. אצלו, הערכים קודמים לציוני הבגרוּת ולחלומות של קריירה. אשרינו ומה טוב חלקנו.
אבל, כמו בכל תופעה חיובית, מלווה האור בצל: הצל הוא הנטייה לזלזול כללי בלימודים. ככל שהנער ערכי יותר, כך הוא מרשה לעצמו לזלזל יותר בלימודים (כגון: נוכחות בשיעורים ועמידה במבחנים). "בגרוּת זה שטויות, יש דברים יותר חשובים. העיקר זה הערכים..." - קשה להתמודד עם טענות מסוג זה, מפני שיש בהן יסוד אמיתי: הפנמת הערכים, קיום המצוות, הנאמנות לתורה ורוח ההתנדבות, חשובים יותר מההצלחה ב-5 יחידות אנגלית או פיזיקה. עתידם המקצועי לא מטריד אותם בשלב זה בחייהם. הם סמוכים ובטוחים בהשגחה האלוקית, בקב"ה שמשביע לכל חי רצון, ו"יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים" (שבת קז ב). ולבסוף, יש בפיהם הבטחה מרגיעה, שבבוא העת - אם יידרשו לכך - הם ישלימו את הבגרות וישפרו את ציוניהם. "אל דאגה".
א. קשה להתווכח עם הצהרות מלאות אמונה וביטחון, קשה להתנגד לדבקות באידיאלים רמים, אבל מתעורר החשד שתחת המסווה של האידיאלים הגבוהים מתפתח סוג של בטלנוּת. אימוץ סולם עדיפויות ערכי איננו אמור לסתור את ההשקעה בלימודים (בנוסף להתמסרות לאידיאלים). כשם שאצל המבוגרים יש סוג של יראת שמים או ענווה המאפשרת התפתחותה של בטלנות (על פי "אורות הקודש"), כך אצל בני הנוער יש סוג של התמסרות לאידיאלים לאומיים וחברתיים המאפשרת בטלנות בתחום הלימודי.
ב. אנו יודעים ש"דרכים גבוהות" בעבודת ה הן מנת חלקם של יחידי סגולה בלבד. ויתור על העתיד המקצועי איננו הדרכה לרבים. חז"ל מספרים שרבים עשו כרשב"י (שדרש התמסרות בלעדית ללימוד תורה) ולא עלתה בידם, ורבים עשו כרבי ישמעאל שאמר "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" (כלומר, שילוב של עבודה עם לימוד תורה) ועלתה בידם. דרכו של רשב"י היא דרכם של יחידים. דרכו של רבי ישמעאל היא דרכם של רבים.
ג. קרייריזם הוא מידה מגונה, אבל גם הזלזול ב"פרנסה" ובערכה, ההתעלמות מהאחריות עליה, הם טעות רוחנית שדורשת תיקון. חז"ל (ברכות ח א) לימדונו ש"גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב: אשרי איש ירא את ה, ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך - אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא. ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה". על פניו נראה מאמר זה תמוה: היתכן שההנאה מיגיעת כפיים שקולה ליראת שמים ואפילו טובה ממנה?! כיצד ניתן לוותר על יראת שמים?! אלא, פשוט הוא שגם הנהנה מגיע כפיו הוא ירא שמים. אם כן מהי כוונת המאמר? רבים מהמפרשים (ב"עין יעקב") מבארים שמי שדבק ביראת שמים ויחד עם זה מפרנס ברווח את אנשי ביתו גדול ממי שמזניח את פרנסת אנשי ביתו בגלל שיקולים "רוחניים". ה"עין יעקב" מבאר שגדול מי ש"מייגע עצמו מיגיע כפו כדי שיוכל להרוויח ולזון את עצמו ואנשי ביתו ברווח" מה"ירא שמים שאינו רוצה לייגע עצמו כל כך בפרנסתו והוא מצמצם מאוד בפרנסת אנשי ביתו ומסגף עצמו בתענית". הר"י פינטו מבאר ש"הנהנה מיגיעו לפרנסתו וללחם ביתו ואינו נהנה משל אחרים... ובשאר כל היום עוסק בתורה" גדול ממי "שעוסק תמיד בתורה ואינו זז אפילו שעה אל פרנסתו והוא ניזון מבני אדם המחזיקים בידו", אף שהראשון לומד פחות מהשני (יוצאים מן הכלל הם יחידי הסגולה ש"תורתם אומנותם"). וכן פירש ה"פני יהושע", שאף שהנהנה מגיע כפיו "ממעט מלאכת שמים", עדיפה דרכו, מפני בסופו של דבר יש בה "חפצי שמים יותר, כדי שלא יצטרך לבריות".
"הכותב" מבאר שגדול מי שמשלב יראת ה עם "הסרת המעיקים לזון ולהתפרנס מיגיע כפיו" ממי ש"דרכו כל היום להיות יושב ובטל ממלאכה ומשתעשע ושש ושמח ביראתו לה יתברך". מדוע? כי יש חשש שהשני יצטרך לבריות וזה יפגע ביראת ה שלו. לפעמים נקלע האדם למרדף מטורף אחרי הפרנסה ברמה המינימאלית של הקיום היום-יומי של משפחתו, וזה משבש את חייו, מכניס בהם מתח ופחדים, ומונע ממנו כל פריחה וצמיחה רוחנית. מה שהתחיל בהרפתקה "להיות יושב ובטל ממלאכה ומשתעשע ושש ושמח ביראתו לה יתב" הופך חיש מהר לחוויה מרירה ומעיקה, המרחיקה אותו מיראת ה.
המבואר מכל הנ"ל שאין לזלזל בערך הפרנסה. כל הקצנה מסוכנת. אסור שההתרחקות הברוכה מהקרייריזם תוביל לזלזול בערך הפרנסה. ומכאן נגזר יחס אחראי יותר אל הלימודים המבטיחים עתיד מקצועי.