. זהו הרגש המכונה בפינו- קנאה
האח, הכמעט הכי קטן, מקנא באחיו שרק עתה נולד. גם הוא רוצה את תשומת הלב והיחס לו זוכה התינוק.
הוא גם חושש למעמדו החדש.
קנאה זו הינה תופעה טבעית המתרחשת כמעט בכל פעם שנולד ילד חדש במשפחה.
כעת נחזור אלינו, הבוגרים.
כיצד התיאור אודות האח המקנא באחיו קשור אלינו? האם זה קשור אלינו בכלל? האם גם בתוכנו ישנו שריד של אותו ילד קטן וחמוד המקנא באחיו?
כנראה שנצטרך להודות ולומר שכן.
רובנו מרגישים בסיטואציות מסוימות, במידה זו או אחרת את אותו הילד המקנא באחיו, בחבריו, בשכניו...
כל אחד ברמות שונות.
האחד מקנא בכסף, באוטו, בפלאפון של חברו, השנייה מקנאה ביופי, בבגדים, בתכשיטים של חברתה, השלישי מקנא מקובלות החברתית, באהבה, באהדה לה זוכה חברו והרביעי מקנא בחברו המצליח להתקבל לישיבה, להדרכה, (או לכל דבר אחר) בקלות..
כולנו נסכים על כך שרגש הקנאה הינו רגש טבעי ואנושי.
כשאני נכשלת בטסט השלישי וחברתי עברה טסט ראשון, זה מעורר קנאה.
כשאני "חורשת" למבחן, וחברתי לומדת הרבה פחות אך מצליחה הרבה יותר זה מעורר קנאה.
ובכלל, מהי קנאה? מאיפה זה בא?
נדמה, שקנאה נובעת קודם כל מתחושת קיפוח. גם אני רוצה! זה לא פייר... למה לו הולך בקלות ולי לא?
הקנאה נובעת מהשוואה שאדם עושה בינו לבין חברו.
כשהאדם משווה עצמו לאחר ויוצא "מופסד" הוא מקנא. רוצה גם. מרגיש שזה לא הוגן.
כתוצאה מתחושת הקיפוח הזאת, מתפתחת לה הקנאה.
חשוב לציין שלעיתים אנו אפילו לא שמים לב שמה שאנו מרגישים זוהי קנאה. לעיתים יש לנו כל מיני תחושות אחרות על אנשים כגון, כעס, רוגז וכדו, אך לאמתו של דבר, תחושות אלו לעיתים נובעות מהקנאה.
על הקנאה נכתב- "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". (פרקי אבות, ד, כח).
מה כל כך נורא בקנאה הזו? מה כבר קרה? מדוע זה כל כך חמור עד שזה מוציא את האדם מהעולם?
בכדי להשיב על השאלה הזאת נתחיל בכך שננסה לבחון את תוצאותיה של הקנאה. מהי התוצאה הסופית אליה מובילה הקנאה?
נפתח במשל על שתי נערות המדריכות בתנועת נוער. האחת, נקראה לה גילה, מרגישה שהחניכות אוהבות יותר את המדריכה השנייה, נקראה לה צילה. מתוך כך גילה מתחילה לקנא בצילה. מרגישה שזה לא פייר!
בתחילה גילה איננה חשה קנאה, היא חשה כעס, רוגז, לעיתים זה אפילו מתבטא ברצון להתרחק מצילה.
עם הזמן גילה מבינה שהכעס הזה נובע מקנאה. היא רוצה שיאהבו אותה כמו שאוהבים את צילה.
ובסופו של דבר מה קורה?
גילה, במקום להשקיע את כל מרצה וכוחה בחניכות, במקום לחשוב עליהן ועל מה טוב להן, היא מתחילה לחשוב על עצמה ועל צילה. היא עסוקה בלהשוות בניהן, בלהתבאס על מעמדה בקרב החניכות.
צילה לעומתה, ממשיכה בתפקודה כרגיל. היא עסוקה להשפיע ולהיטיב לחניכות.
מתוך כל זה, החניכות חשות את השקעתה הרבה של צילה הדואגת להן ומסייעת להן. גילה, משום מה מתנהגת מוזר בזמן האחרון... פחות מרוכזת, פחות משקיעה, טרודה במשהו אחר.. התנהגות זו כשלעצמה גורמת לחניכות להקשר יותר אל צילה. כך שהקנאה רק החריפה את המצב.
זוהי תוצאה אחת מיני רבות אליה יכולה להוביל הקנאה, אך יכולות להיות לה עוד תוצאות רבות.
ישנם שלושה דברים עקרים שתחושת הקנאה יכולה להוביל אליהם.
כעס על מושא הקנאה.
אכזבה מעצמי שאני מקנא.
וכעס על הקב"ה ה"מפלה" ביני לבין חברי, אחי, וכו.
לעיתים הקנאה אף מובילה אותנו לתחושת עצבות, "למה אני כזאת לא מוצלחת ולאחותי הכל הולך הקלות?"
ואף לייאוש חלילה, "אם כולם מצליחים ואני לא, כנראה שאין לי סיכוי".
מתוך כל אלו נראה שתוצאותיה של הקנאה אינן מקדמות אותנו למקום טוב יותר. אינן משפרות את מצבנו.
ומתוך אלו ניתן להבין מדוע הקנאה יכולה גם להוציא את האדם מהעולם.
וכעת, שאלת השאלות- איך מתמודדים עם הקנאה? איך נפטרים ממנה?
ראשית, כמו בהרבה דברים בחיינו, הדבר הבסיסי והחשוב הוא לזהות את הקנאה. לעיתים, כמו שאמרנו הקנאה מסתתרת במסווה של כעס, רוגז, עצבות, ייאוש וכדו. לכן השלב הראשון הוא לזהות שאני מקנא.
לעיתים, אחרי שזיהינו את רגש הקנאה מתחיל רגש אחר של האשמה עצמית. "אוף איזה בן אדם אני שאני מקנא.. למה אני כזה.. " וכדו. גם את הרגש הזה כדאי להרחיק. אנו רוצים לתקן, לשפר וזה העיקר.
התחושה הזו רק מקשה עלינו בתיקון. אנו רוצים ומסוגלים בע"ה להשתפר וזה מה שחשוב!
כיצד עושים את זה?
ה"מסילת ישרים" כותב שהדרך לתיקון המידות היא קודם כל דרך המחשבה. להבין במחשבה מדוע זה לא טוב, ומתוך ההבנה השכלית, והלימוד החוזר, זה יוביל בע"ה לשינוי המעשה.
נחזור רגע לשאלה שפתחנו בה, מהי קנאה?
מבחינה מסוימת ניתן לומר שהאדם המקנא, יוצא נגד הנהגתו של הקב"ה את העולם.
מדוע ה מנהיג עולמך כך ולא אחרת? זה לא פייר!
האדם המקנא, לכאורה איננו מאמין שהכל בהשגחה פרטית. שהכל לטובה.
ומה היא ההשגה הפרטית הזו? השגחה פרטית כוונתה היא שכל מה שקורה לי בין גדול ובין קטן, הכל מכוון, הכל נעשה משמיים במדויק עבורי!
אותו הדבר לגבי חברי. מה שקורה עימו, הכל נעשה משמיים במדויק עבורו.
ומתוך כך- אם הכל מגיע לכל אדם בדיוק כפי מה שמגיע לו, שום אדם אינו מסוגל להשפיע על השפע של האחר. מה שהאחד מקבל לא קשור למה שהשני מקבל.
נמשיל זאת למשפך וצינורות.
נדמיין שלקב"ה יש משפך בשמיים, ולכל בן אדם יש צינור משלו.
בכל פעם הקב"ה שופך דבר אחר מהמשפך שלו לצינור של אדם מסוים. לאחד הוא שופך שמחה, לאחד אהבה, לאחר עושר וכו.
כך שאם הקב"ה שפך על אחד עושר, זה לא גורע או משפיע כהוא זה על עושרו של השני. לכל אחד יש את הצינור המיוחד לו.
וכמו שאמרו רבותינו, "אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא". הקב"ה שופך כמות מדויקת לכל אדם! וכמות זו אינה קשורה לכמות אותה מקבל השני... לכל אחד צינור מיוחד משלו!
עצם זה שחברתי מצליחה במשהו, זה לא לוקח ממני שום דבר.
אם גילה מרגישה שהחניכות אוהבת את צילה יותר מאשר אותה, זה מכיוון שכך ה שפך במשפך שלו על הצינור של צילה. זה השפע שה נתן לה. היא לא לוקחת ממנה כלום. וגם אם נדמה לה שהיא לוקחת ממני, זה רק נדמה.
מתוך ראיה שכזו יהיה לנו בע"ה הרבה יותר פשוט להתמודד עם הקנאה ואף לשמוח בשמחת חברותינו!
שהרי ההצלחה שלהן אינה קשורה אלי! אינה פוגעת בי. אפשר לשמוח איתן בלי שום חשש.
ועוד דבר. אמרנו שהאדם המקנא, לכאורה איננו מאמין שהכל לטובה.
לכל אדם בעולם יש תפקיד משלו. וכל מה שה מעניק לו, או לא מעניק לו, זה הכי טוב עבורו בכדי למלא את תפקידו כראוי! ואם אחת זכתה להתקבל לאולפנא מסוימת והשנייה לו, זה הכי טוב עבורה.
ואם אחד זכה בעושר והשני לא, עבור כל אחד מהם זה הכי טוב בכדי למלא את ייעודם האישי.
כל אחד והניסיונות שלו והשפע שלו, בהתאם לתפקיד שיש לו בעולם.
הקב"ה מעניק לכל אדם את מה שמגיע לו ועל ידי זה הוא יזכה למלא את ייעודו בצורה הכי טובה ואמיתית.
השפע שלנו, התכונות שלנו, ההצלחות והכישלונות שלנו, כל אלו באים לנו לטובתנו על מנת שנמלא את ייעודנו כראוי!
וגם אם קשה לראות בעין שזה הכי טוב עבורנו, נתחזק מהעובדה שאם זה מה שהקב"ה העניק לנו מהמשפך שלו, זה ודאי הכי טוב עבורנו!!
לכל אדם יש משימות אחרות, כך שההשוואות בין אדם אחד לאחר אינן אמיתיות, אינן נכונות.
הבוטח בה יודע שכל מה שקורה לו, מה שניתן לו, זה בהשגחה פרטית עבורו, לטובתו.
וכל מה שניתן לחברו, זה לא קשור אליו. זה לא גורע או מוסיף לו דבר.
ר נחמן ב- "ספורי מעשיות" מספר על אדם תם ואדם חכם. התם הינו עני מאוד. אין לו שום דבר מלבד לחם. ובכל זאת בכל פעם שאכל את הלחם שיבח אותו, פיאר והלל את הלחם!! והיה שמח מאוד!
לעומתו, החכם היו לו הרבה סוגי מעדנים, אך הוא חשב על מה שאין לו. על מה שעוד רוצה להשיג. על מה שיש לשכנו. הוא לא היה שמח.
וכבר אמרו רבותינו, "איזהו עשיר? השמח בחלקו"!!
אדם המקנא עסוק במה שיש לחברו במקום במה שיש לו.
כך שאם אנו רוצים לזכות לשמחה האמיתית, אנו צריכים להתעסק במה שיש לנו ! ולשמוח על כך!
מה שיש לנו זה הכי טוב עבורנו!
אם לא נעשה השוואות, כי אין אמת בהשוואות הללו, לכל אדם יש את המשימות שלו, אז בע"ה נזכה לעושר האמיתי, לאושר של השמח בחלקו!!
וכמו שאומר ר נחמן, אם נדע לשבח את הטוב שיש לנו, על ידי זה נזכה בע"ה לשמחה האמיתית!
לסיכום נביא את דברי חכמינו האומרים- "קנאת סופרים תרבה חכמה". ישנה גם קנאה חיובית.
קנאה באדם חרוץ, קנאה באדם וותרן, קנאה בשמחה של מישהו, קנאה על האמונה של מישהו וכדו.
כל קנאה הגורמת לנו לרצות להתקדם, להשתפר ולהיות אנשים טובים יותר- זוהי קנאת סופרים.
זוהי קנאה חיובית.
קנאה המעוררת אותנו להתחזק ביראת שמיים, במידות טובות, בשמחה, באמונה, בויתור, בחריצות וכו, היא המכונה "קנאת סופרים, תרבה חכמה".
וזוהי אולי עוד דרך להתמודד עם הקנאה. במקום שנשאל למה אני לא "צדיק" כמוהו, נשאל את האיך! איך גם אני אהיה חרוץ? שמח? ותרן וכו.
ולסיום עצה מעשית קטנה.
כשאנו מתחילים לחוש רגשות קנאה, כדאי לנסות ולהתפלל על מושא הקנאה.
למשל, אם אני חשה קנאה על הצלחתה של חברתי, כדאי להתפלל עליה שתצליח יותר!
אם אני חש קנאה על חברי המצליח במבחנים, אתפלל עליו שה יברך אותו שיצליח.
נשמע מוזר? זה אולי מוזר, אך זה עובד, משפיע.
פתחנו בכך שהקנאה היא רגש טבעי, לכן, כשאנו מצליחים לגבור על הטבע שלנו ולהתפלל על אותו אדם אנו זוכים להגיע לרמות גבוהות מאוד! זוהי עבודת מידות עצומה וחשובה.
ומתוך התעלות זו יתנהג עמנו הקב"ה מידה כנגד מידה ויברך אותנו בכל הברכות הטובות!
נסיים בתפילה לבורא עולם שיסייע בעדנו להתחזק באמונה ושמחה שהכל בהשגחה פרטית- עבורי!
ואם הכל בהשגחה פרטית, אם הכל מכוון משמיים, אז וודאי שהכל לטובה!
חזק ונתחזק!
בהצלחה!
(חלקים מהדברים מובאים מתוך דברי הרב ארוש שליט"א, מהמסילת ישרים, ומהספר "מידות ומעשים").