רקע:
פרוץ המלחמה בצפון מציב דילמה בפני הבאים לדון עם צעירים על יום השנה לגירוש.
בעיני, למרות השוני הגדול בין שתי הסוגיות (הגירוש והלחימה), שניהם מהווים ביטוי לכך שעוד לא יצאנו לחלוטין מהגלות. עוד רבה העבודה וגדולים הקשיים. הפיגועים האחרונים ואיבוד חברים יקרים באיתמר ויקיר, כמו אלו שקדמו להם, רק מחדדים את העניין.
נדמה, שהכי טוב הוא לשתף את הנוער בהתלבטות זו עצמה. לפתוח את המפגש איתם בשיתופם בעצם הדילמה בדבר קיום יום זיכרון לישובים שהוחרבו, בעת שחיילים כה רבים נלחמים (ולעיתים נופלים) בצפון. לבקש מהם להצביע על שיקולי שני הצדדים, לנמק אותם, ולאחר מכן לגבש את עמדתם האישית.
רק בהמשך, ניתן לקיים דיון המוקדש ברובו למשמעות יום השנה לגירוש, כפי שמוצע בשורות הבאות.
מתווה
כל מי שחווה תהליך של אֶבֶל אישי, יודע עד כמה יום השנה הראשון הוא מורכב וקשה. הכל צף מחדש, וזיכרונות ורגשות חזקים עולים בתוך האבל. האדם כל יום שואל את עצמו מה קרה ביום זה בדיוק לפני שנה. חלק מהזיכרונות קשים, וחלק מהכעסים ומהתסכולים מתעוררים מחדש. כך באבל אישי וכך באבל ציבורי, כמו יום האבל הראשון על חורבן ישובי צפון השומרון וגוש קטיף. זאת ועוד. במקביל למודעות העצמית שלנו ללוח השנה, גם העיתונים יחזקו את המודעות וההזדהות עם העניין, עת יקדישו גיליונות מיוחדים למלאת שנה לגירוש. חלקם ידברו על הסבל של המגורשים, ואילו אחרים ינסו שוב להצדיק את המעשה. כל אלו ישמשו מרכיבים שיעוררו אצל כל אחד את המודעות והזיכרון בצד הכאב והכעסים על מה שקרה לפני שנה.
ברם, מלאת שנה לאבל מהווה גם הזדמנות לעיבוד, ביתר שיקול דעת, של המחשבות והדעות. כל אחד יכול, בפרספקטיבה של זמן, לבחון את עמדותיו ורגשותיו ולגבש מחדש את מסקנותיו.
מי שמבקש להיות רלוונטי לצעירים, לא יכול להתעלם מתאריך משמעותי זה. אנו ממליצים לכנס את הנוער (כולו יחד? בנות ובנים לחוד? רק בני שכבה מסוימת? בקבוצות קטנות? לשיקולך).
בניגוד לשיעור רגיל, הרי שחלק גדול מהמפגש צריך להיות מוקדש להקשבה לנוער ומתוך כך, לשיחה הדדית. שיחה שתאפשר לכל אחד להבין טוב יותר את עצמו. שיחה העשויה לעודד כל אחד לבחון מחדש, בפרספקטיבה של שנה, את עמדותיו.
הצעה
לפניך ראשי פרקים היכולים לשמש מרכיבים בשיחה.
שלב א': דברי פתיחה. לציין שבמקביל ללחימה בצפון ובדרום, קַרֵב גם יום השנה לגירוש. להסביר (במשפטים ספורים בלבד!!) את המשמעות והתפקיד של יום זיכרון, ומה אנו יכולים להפיק ממנו במישור האישי.
שלב ב': מוצע לקיים סבב בו כל אחד מהנוכחים ישתף במחשבה או בזיכרון מימי הגירוש. ניתן בפשטות לבקש מכל אחד לשתף את השאר בתמונה אחת או זיכרון אחד שנחרט בזיכרונו מלפני שנה. מנחה שרוצה, יכול להיעזר באמצעי מתודי. להביא תמונה (של הגוש בפריחתו או מימי הגירוש), אלבום זיכרון, שער של עיתון המתייחס ליום השנה וכו'. להראות את התמונה לכל המשתתפים ואז לשאול איזה זיכרון או מחשבה עולה אצל כל אחד כשהוא רואה את התמונה.
יודגש: בסבב זה אין תשובה נכונה או לא נכונה. כולם מקשיבים לדובר, כולל המנחה. כל אחד משתף במה שהוא מרגיש, חושב או זוכר. ניתן לשאול שאלת הבהרה קצרה, ואז להמשיך לדובר הבא.
בעת הסבב אין חובה על כל משתתף לדבר, ומותר לוותר על הטור. יחד עם זאת, בגמר הסבב מומלץ לחזור לאלו שלא דיברו ולשאול אותם האם רוצים כעת לשתף.
כדאי שהרב בעצמו ייטול חלק בסבב, בסופו. זאת תוך שהוא מקפיד להביע את דעתו מבלי שישתמע מכך שהוא שופט או פוסל דעה אחרת שנאמרה בקבוצה.
שלב ג': בסוף הסבב מומלץ לסכם אותו בקצרה. למשל, 'עלו כאן בעיקר שני סוגי זיכרונות. מצד אחד, חלקכם זוכרים את... מצד שני, חלקכם יותר דיברו על... (או כל סיכום אחר, שיעזור לנו להתבונן על מה שאמרנו).
אורך הסבב תלוי בגודל הקבוצה, אך על כל פנים ראוי להשאיר זמן של 20–30 דקות לשיחה בעקבות הסבב.
ראוי שוב להדגיש שיש צורך לוודא שדברי הפתיחה הקצרים הם באמת קצרים, ואינם נהפכים לשיחה שלימה...
תכני השיחה
תכני השיחה (שלאחר הסבב) יכולים לגעת בהמון תחומים ומעגלים שחשובים בעיניך לברר וללבן. חלקם בוודאי יוזכרו בסבב הראשון, וכך יקל עליך להעלותם. על כל פנים, חשוב לציין שלאור הדברים שנאמרו, אתה מבקש לשתף במחשבות ודעות אישיות משלך, שאינן בהכרח מסקנות ישירות מהסבב.
דוגמאות לשאלות ולנושאים בהם ניתן לעסוק בהמשך השיחה, אחרי הסבב הראשוני (בכוונה הבאתי כאן דוגמאות מתחומים מאוד שונים):
א. האם עמדותיי היום זהות לאלו אשר היו לפני שנה? במידה וכעת הם השתנו, מה ניתן ללמוד מכך על קבלת החלטות בעידנא דריתחא?
ב. מה יחסי לדעות אחרות, הסותרות לשלי, הנשמעות בתוך הקבוצה? האם אני מסוגל להקשיב? לנסות להבין? לתת לגיטימיות לתפיסה ערכית אחרת? במקביל, מה יחסי לדעות אחרות הנשמעות בתוך הציבור הציוני דתי ובעצם בתוך העם כולו?
ג. האם הלחימה של צה"ל בלבנון שינה את יחסי למדינה ולצבאה לעומת תחושותי בתחילת השנה? אם כן, במה ומדוע?
ד. מה תפקידנו כעת, לקראת השנים הבאות? כיצד עלינו לפעול ומה עיקר מטרתנו?
ה. הצורך לברר ולהעמיק בתורתנו, בכדי להיות ראויים לאתגרי העתיד.
אישית, נראה לי שעדיף למקד את השיחה בניסיון להבין את תפקידי ותפקידנו, ולא בניסיון להגדיר מה אחרים (פוליטיקאים, רבנים, מועצת יש"ע וכו') חייבים לעשות.
סבב סוגר
מומלץ לסיים בסבב נוסף. בסבב זה נשאל כל אחד איזה מחשבה או ידיעה נותנת לו כוח להמשיך, למרות הקשיים העצומים שעברנו בשנה האחרונה.
כללי הפעלת הסבב דומים לאלו שהוזכרו לעיל.
בסוף הסבב ניתן לסכם בקצרה, ולמפות את המקורות השונים מהם אנשים יונקים את אמונתם וחוסנם.
כדאי לסיים באמירה תורנית קצרה ומחזקת.
כן ראוי לומר שכל מי שרוצה להמשיך וללבן את הנושאים איתך, לחוד או בקבוצה, מוזמן לפנות.
נספח: בונים מדינה
הניסיון מלמד שאחד הנושאים המרכזיים שעולה בשיחות כאלה, הוא היחס למדינת ישראל היום. בסך הכל, אין ערעור על נאמנותנו לארץ ואפילו לעם, אך נשאלות שאלות קשות ביחס למדינה. לעיתים, אין מדובר בשאלות, אלא במסקנות המובילות לכיוון של התנתקות מהמדינה (כפי שרמזנו לעיל, יתכן שהמלחמה הנוכחית בצפון תגרום להבנה מחודשת בדבר הצורך במדינה ובצבא, ובמחויבותנו כלפיהם. עוד מוקדם לדעת בוודאות, אך יתכן מאוד שזה ישפיע על חלק מהמתלבטים).
מכיון שנושא היחס למדינה עולה לעיתים קרובות, ננסה להציג מבנה אפשרי של התמודדות איתו. יש המנסים לנהל וויכוח 'ראש בראש' בסוגיות אלו. למותר לציין שאין תועלת רבה בגישה זו.
לענ"ד, בסוגיות מורכבות (וטעונות) כמו יחסינו למדינה, רצוי לפרק את הנושא לתתי נושאים. יקל עלי להסביר את הכוונה, על ידי תיאור (מקוצר) של דו-שיח אשר כמוהו קיימתי הרבה בשנה האחרונה:
שאלה: ומה ביחס למדינה?
תשובה: עם המדינה, גמרנו! אין לנו חלק במדינה שמוכנה לגרש את בניה (וכו' וכו'). אנחנו לא חלק מהמדינה. מדינה שכזאת, מיותרת.
שאלה: חשוב לי להבין את כוונתכם. בואו נבחן את העניין סעיף סעיף: כשאמרתם שאין יותר צורך במדינה, האם התכוונתם שאין צורך בעלייה לארץ? ואולי כוונתכם שעל כולנו לחזור איש איש לארץ ממנו באו הוריו, מי לפולין ומי לתימן?
תשובה: חלילה! המצווה לעלות לארץ וליישבה היא מהתורה. לבטח שאנו רוצים להישאר, וחובה על כל העם שבגולה לעלות ולהצטרף.
שאלה: ובכן, לדעתכם יש צורך בישוב יהודי בארץ ישראל. בואו נמשיך לברר את העניין. תחת איזה שלטון הייתם רוצים שיהודים אלו יחיו: שלטון בריטי? טורקי? ערבי?
תשובה: חס וחלילה. רק תחת שלטון יהודי.
שאלה: ומי צריך לבנות את השלטון היהודי: אנחנו, בעזרת ה', או שעדיף לומר תהילים ולהמתין שה' יפעל ויעשה הכל?
תשובה: אנחנו לא חרדים! בע"ה, נבנה. זה מה שה' רוצה מאיתנו.
שאלה: אם כן, אתם בעד שהיהודים יעלו לארץ, יישבו אותה, ויחיו תחת שלטון יהודי שהם יבנו. והרי זה מה שיש היום?
תשובה: אך לא מדינה כפי שהיא נראית כעת. יש המון עיוותים.
שאלה: אני גם חושב שיש עיוותים שצריכים תיקון. לפי זה יוצא שעיקר הדיון הוא איך לשנות את המצב הנוכחי. אך רצון במדינה יהודית, שתיבנה בדרך הטבע, יש לכולנו. בואו נחשוב איך כדאי לתקן. וכו' וכו'.
סיום
אמנם הרחבנו קצת בנושא המדינה, אך לענ"ד, במפגש הקשור ליום השנה, אין זה עיקר העניין. עדיף למקד את המבט ב 'סיכום ביניים' במלאת שנה, בשיתוף בתכני הדברים שאנו מרגישים וחושבים, ובניסיון עדין לתעל תחומים אלו לכיוון בונה. על הרב להקשיב ולהכיל את הדעות, להכיר יותר טוב את הנפשות, ובזהירות ובעדינות, לנסות להציע כיווני צמיחה והתקדמות, מתוך הקשיים.
בהצלחה
*הדף נכתב בסגנון המתאים לרב קהילה או איש חינוך.