הסיפור הזה הוא מסוג הדברים שגורמים לך להאמין שאין דבר יותר דמיוני מהמציאות עצמה. ראשיתו של הסיפור לפני כעשר שנים. מוסלמי מאזור הצפון הכיר בחורה יהודיה, עבר תהליך גיור, ולאחר מכן התחתן איתה. כמה שנים מאוחר יותר, וכמה ילדים מאוחר מדי, עלו נישואיהם על שרטון, בעיקר בשל אלימות מצד הבעל, ונושא הגירושין עלה על הפרק. לפני כשנתיים תקפו את הבעל געגועיים תיאולוגיים, והוא החליט לחזור אל חיק האסלאם. ההתאסלמות נעשתה בבית הדין השרעי בחיפה, ללא ידיעת אשתו וילדיו. אלו גילו זאת רק לאחר שהאב-הבעל-המוסלמי נעצר ונכלא על ידי כוחות הביטחון בגין עבירות ביטחוניות, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר.
בתביעת הגירושין שהגישה אשתו, טענה כי בעלה מתעלל בה, מכה אותה ובוגד בה, וכמו כן בשל היותו אסיר ביטחוני שנגזרו עליו 7 שנות מאסר, אין הוא יכול לפרנס אותה או להיות עימה. טיעון נוסף שעלה היה שאינה מוכנה להמשיך ולחיות עם מוסלמי. מנגד טען הבעל כי אשתו היא זו שהתעללה בו, לא כבדה אותו, לא קיימה את חובותיה כאישה ולא טיפלה בבית. עד כאן הכול טוב ויפה, ותביעת הגירושין ההדדית נראתה כעומדת להתממש. אלא שהמוסלמי הטרי החליט לפתע שעקב דתו החדשה, אין לבית הדין היהודי סמכות לדון בעניינו.
בית הדין הרבני האזורי בחיפה פסק כי מאחר ובזמן הנישואין היה הבעל יהודי, עליו לתת גט לאשתו. בהתאם לחוק ההמרה, אין בהתאסלמותו לאחר הנישואין כדי לפגוע בסמכות השיפוט של בית הדין הרבני. הבעל סירב לשתף פעולה עם בית הדין בטענה שהוא איננו מיוצג משפטית, וכי על שירות בתי הסוהר להמציא לו ייצוג משפטי.
השבוע זומן סרבן הגט הביטחוני לבית הדין הרבני, ועמד בסירובו לתת גט. אב בית הדין, הרב אפרים כהן, הדובר ערבית על בורייה, פנה אליו בשפת אימו ודיבר על ליבו במשך שעות עד שנתרצה ונתן לאשתו גט. לאישה ולילדים שלום.