אין ספק שלרבים החופש הגדול הוא זמן של התפרקות מוחלטת מכל סדרי החיים האפרוריים ומכל מחויבות ואחריות. חופשת הקיץ אמנם עוד בשיאה, אבל עכשיו כשהקייטנות הגיעו לסיומן והילדים כבר לא נמצאים במסגרת חינוכית, הורים רבים שואלים כיצד ניתן לשמור על סדר יום תורני?
לצורך הגילוי הנאות אציין שאני בעברי למדתי בבתי ספר ממלכתיים - שם המחויבות ההלכתית כמעט שלא הייתה קיימת, ובכל זאת ימי החופשה היו סוג של יציאה מעבדות לחירות ומסבל לשמחה. היכולת לישון עד השעות הגדולות של הצהריים ולאחר מכן לשהות בים בליווי השמש והגלידה היו מתכון טוב לחיים של נחת.
אך מה קורה לתלמיד חינוך דתי או תורני בימי חופש? לפתע משתנה עולמו והוא מתקשה להבין כיצד לחיות את החופש שנחת עליו ומצד שני להמשיך את הקשר החי עם הקב"ה דרך הקימה בבוקר לתפילה וקיום המצוות ואפילו דרך לימוד תורה קבוע ויום יומי. כל זאת כדי למנוע את ההתפרקות הרוחנית שעלולה להופיע כשהמסגרות נעלמות. אקדים ואומר ברוח דבריו של האדמו"ר מפיאסצ'נה בספרו "חובת התלמידים" שאי אפשר לו לנער לחיות חיי מבוגר. עבודת ה' שלו צריכה להתאים לצרכיו הנפשיים וחלילה אין כוונה להפוך את הנער לאדם זקן. עליו להמשיך לשחק עם חבריו בימים רגילים ובימי החופשה הגדולה, אך לזכור כי יש אדון לעולם, יש מנהיג שמשגיח ועיניו על הכל, שהכול שלו ואנחנו שלו.
לדעתי דווקא החופש הגמור יכול לשמש כמקפצה להתנהגות בוגרת יותר, כזו שאינה מתחייבת מהמסגרות המוטלות על כל אחד. זהו הזמן לקחת את החיים בידיים ולקיים מצוות ללא גערות הרב או ההורים, ללא המחויבות למוסד ולמסגרת. עבודת ה' של הנער מסוגלת להגיע דווקא מרגש של אמת, מפני שזה חשוב לו ולא בגלל צורך להציג הצגות לסביבתו.
נכונים הדברים גם לגבי לימוד תורה. במהלך שנותיי כמחנך אני רואה כי עיקר החיבה לתורה, ובמיוחד לגמרא, מגיעה דווקא מתוך הרצון הפנימי ללמוד ולא מתוך גורמים חיצוניים שמכריחים ללמוד. במהלך לימודיי בתיכון, מקצוע התלמוד היה המועדף על כולם. העולם החדש שנגלה לתלמידים היה קסום ויצר הרבה מאוד כבוד לתורת ישראל. גם תלמידים דתיים יכולים להתאהב בגמרא, בתנאי שהלימוד יבוא מתוך בחירה ורצון. בחופש אנו צריכים לקבוע את העמדות הקבועות שלנו. לקבוע ולנהל סדר יום שבתוכו ישנן נקודות רוחניות - תפילות במניין ולימוד בשעות קבועות. הלימוד אינו צריך לגזול את כל היום, שכן בכל זאת כל נער צריך פנאי לעצמו והמנוחה וחוסר המעש חשובים הם. אך יש לזכור כי אל לנו לכלות את זמנינו ולאבד את מה שהשגנו במהלך שנת הלימודים.
הכותב הוא יו"ר זהות- איגוד המרכזים לזהות יהודית וראש ישיבת ההסדר בינות ברעננה .
הכותב הוא יו"ר ארגון 'זהות' וראש ישיבת ההסדר ברעננה.