אחת לחודש חוזר אחד מילדינו עם ספר חדש שקיבל בגן. בשבוע שעבר הוא חזר עם ספר שנקרא "אמא ואני". הספר מספר על אמא נחמדה ועל ילד שכיף לו עם אמא שלו, הם עושים הרבה דברים נחמדים ביחד, עובדים בגינה, משחקים בכדור, מבשלים ועוד. יום אחד האימא הודיעה לילד שהיום היא עסוקה מאוד, והוא יצטרך לשחק עם עצמו עד שהיא תסיים את עיסוקיה. הילד בסיפור מקבל את ההודעה הדרמטית בהבנה ומחפש מה לעשות, לאט לאט, עם הזמן, הוא מאבד את סבלנותו ומתחיל להפריע לאימא בעיסוקיה, היא מצידה מגיבה יחסית בנחת ואומרת לו שהיא כרגע עסוקה והוא צריך למצוא לעצמו עיסוק כלשהו.
הילד מנסה עיסוקים שונים עד שהוא מבין שאמו לא תתפנה בזמן הקרוב, והוא צריך למצוא לעצמו עיסוק יותר נרחב ומעניין. הוא מחליט להכין לאמא "אוהל קפה" הוא לוקח מגש לעוגיות ומכין בו עוגיות מבוץ, הוא מוציא כיסאות ועל גביהן הוא מותח סדין ביתי, מתחת לסדין הוא מניח כריות ותרמוס כלשהו לקפה, כשאמא מסיימת את עיסוקיה הוא אומר לה שתחכה בתוך הבית עד שהוא יסיים להכין לה את ההפתעה, כאשר הילד מסיים את מלאכתו הוא מוביל את אמא בעיניים עצומות אל בית הקפה המאולתר שהכין. האימא המופתעת משבחת את בנה על מעשיו ועל כך שהעסיק את עצמו בכזו יצירתיות ודאגה לאמא.
גם בני וגם אני מאוד אהבנו את הסיפור. בפעם השנייה כשקראתי לו את הסיפור, חשבתי לעצמי: כמה הורים היו מגיבים ככה, בשעה שהבן שלהם מקיים את דבריו של מאיר אריאל ונראה כמו "חתיכת בוץ מתוחכמת"?, כאשר הבן שלהם משתמש במגש העוגיות עם בוץ ועוד בלי רשות? כשהכריות של הספה מצאו להן את דרכן לאדמה?
להגיב בתבונה
ברור לנו, כי ילדים צריכים לקחת אחריות על מעשיהם, ועלינו ההורים החובה לחנך אותם לכך. אבל כמה פעמים קורה שהורה נמצא עם הילדים וכיוון שהוא עייף הוא בוחר לשבת לנוח על הספה 'רק כמה דקות בכדי לאגור כוחות'. אבל, כידוע, בגיל הילדות מנגנון המנוחה לא פעיל ביותר, והילדים ממשיכים בשלהם, מוציאים משחקים, לוקחים אוכל מהמקרר ועד פעולות יצירתיות המפתיעות אותנו כל פעם מחדש. כאשר ההורה מתנער ממנוחתו למשמע צחקוקי או בכי ילדים, הוא מגלה מחזה ממנו חשש כשהתלבט לפני שרבץ על הספה, רגשות האשם מתחילים לעלות למרכז הגרון ובדרך כלל התגובה היא ביקורת כלפי הילדים.
אם נשים את הדברים על השולחן, ניזכר כי ילדים הם בסך הכל ילדים. הורה צריך להיות 'ילד גדול' ולקחת אחריות על הבחירות שלו, אם בחרת לנוח, דע כי ישנו סיכוי טוב כי לא יהיה לך כל כך נעים לראות את התוצאות כשתקום, כי הילד שלך הוא ילד, והוא רץ קדימה ולא מחכה לך כי תאשר לו מעשיו.
זה לא אומר שלא צריכים להגיב במקרה כזה, וגם לא אומר שצריכים לתת לילד לעשות מה שהוא רוצה כאשר הוא ללא השגחה, אבל זה כן אומר שצריכים לקחת את המעשים בפרופורציה הנכונה, ולהגיב בתבונה.
לכן, כשקראתי את הספר נהניתי מאוד מהתגובה של האימא, וחשבתי לעצמי, אולי בהסח הדעת בשעה שמשרד החינוך רוצה לחנך את הילדים לעצמאות וכיבוד הורים, הוא יצליח לחנך אותנו ההורים, ללקיחת אחריות.
הכותב עוסק בייעוץ על פי שיטת מוח 1, ומלמד בישיבה המוסיקלית כינור דוד